מדרון שסופו אבדון

בשני גורמים מצוי זרע הרע המאיים עלינו: באדישות

וגרוע ממנה - בבלבול המושגים שהשתלט על הציבור

משה לנדוי - הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון

לפני זמן מה גמרתי אומר בנפשי שלא להביע עוד את דעתי בפומבי. אולם בימים אלה, כשאני רואה את מדינת ישראל מידרדרת במדרון שסופו אבדון, אני רואה חובה לעצמי להשמיע שוב את קולי. בשני גורמים מצוי זרע הרע המאיים עלינו: באדישות וגרוע ממנה – בבלבול המושגים שהשתלט על ציבור, הרואה את העוול שאנו גורמים בעצם קיומנו לשכנינו הערבים. שכחנו שמדינתנו נולדה במחיר של קורבנות יקרים, מתוך החורבן והרדיפות שעברו עלינו במשך מאות בשנים ושהגיע לשיאו בשואה, שהכחידה מיליונים מבני עמנו.

לאדישות זו מתווספת המארה של חוסר מנהיגות אמת וגרוע מזה, של הטעיית העם על ידי מי שמתיימר להנהיג אותו. כאן עלי לבוא בהאשמה חמורה על קו המדיניות שנוקט אריאל שרון, ראש ממשלתנו: הוא מכר כל שארית של עצמאות המדינה בלא מחיר, לפי האינטרסים של ארצות-הברית, כפי שאסכולה מסוימת, שדוברה כיום הוא מזכיר המדינה קולין פאוול מכתיבה.

בעלי אסכולה זו מאמינים שהשלום בין שני העמים היושבים בארץ ישראל בין הים והירדן יוכל לשכון אם לציבור הערבי שבארץ יוקנה מעמד של מדינה שוות מעמד למעמדה של מדינת ישראל לפי משפט העמים. בעלי האסכולה הזאת המציאו את שני הפטנטים של "מפת הדרכים" ושל "לוח הזמנים". חוששני שאריאל שרון נתן את הסכמת ממשלת ישראל לפרטי הפרטים של תוכנית זו, בהסכם שכפה עליו הנשיא בוש. הא ראיה, שכל סטייה מתוכנית זו זוכה לנזיפתו של בוש.

לאחרונה גם הגיע אלינו צוות מפקחים אמריקני, שיקרא "חדל!" למראה כל סטייה מאותה תוכנית. אריאל שרון מכיר, כמובן, היטב את התוכנית, אך לגבי הציבור בישראל הוא מסתפק בטיפול פסיכולוגי של רמזים בלתי מפורשים לכך שאנו צפויים להחלטות קשות מאוד, מבלי לגלות לנו את מהות ההחלטות הללו, אף כי בהן תלוי גורל המדינה. כך מובילים אותנו כסומא בארובה אל מדרון שתחתיתו אובדן המדינה.

לארצות-הברית אין בצד הערבי פרטנר למדיניותה. היא מינתה את אבו-מאזן למלא תפקיד זה. אך תהליך השלום אינו ממריא, ואינו יכול להמריא, שכן לפי מושגיהם של בעלי האסכולה האמריקנית הנ"ל, מדינת ישראל לבדה חייבת לנהוג על פיה בעוד הנהגת הציבור הערבי מפולגת בין סיעות שונות: ממשלו של אבו-מאזן כראש ממשלה, ויאסר ערפאת כנשיא הממשל הזה, וכנגד זאת ארגוני הסירוב, ובראשם החמאס, ואיתם גם התנזים של הפת"ח, ההולכים ומתחזקים בקרב הציבור הערבי. אלה אינם מוכנים אפילו לפתוח במשא ומתן עם ארצות-הברית.

כתוצאה מחוסר השוויון בין הצדדים ביחס להסכם שאליו שואפת ארצות-הברית, נחלש מעמדה המדיני של מדינת ישראל, וכל גילוי חולשה מצדה מתבטא מיד בהתקשחות הצד הערבי. יש אמנם חילוקי דעות יסודיים בין הסיעות השונות בציבור הערבי, אך כולם שותפים לדעה אחת, שעימות אלים ביניהם, כלומר מלחמת אחים, הינו סם מוות לדרישותיהם המשותפות. משוכנעני שכל הזרמים המדיניים בציבור הערבי מאוחדים בדעה אחת באשר לאסטרטגיה אליה יש לחתור כלפי מדינת ישראל, שהיא נטע זר באזור, אשר ייעלם במרוצת הזמן בדומה למדינת הצלבנים. אכן, מדיניותם באשר לטקטיקה על פיה יש להגיע למטרה האסטרטגית הנכספת שונה מסיעה לסיעה - יש מי שמבקש להגיע למטרה על פי תורת השלבים, ויש, הרוב, החושב להגיע אליה בקפיצה קטלנית אחת.

החלטת הממשלה לאשר את מפת הדרכים סותמת את הגולל על מעמדה של מדינת ישראל

כמדינה עצמאית והופכת אותה לעושת רצון אדוניה האמריקניים ואת שרון ל"פודל של פאוול". חזרנו לימי המנדט הבריטי, בהם הנציב העליון שישב בירושלים היה קובע, על פי הוראות שקיבל מלונדון, מה תהיה המדיניות בארץ ישראל. בינתיים אנו משלמים יום יום מחיר דמים הולך ועולה, ועם זאת ראש ממשלתנו אינו מרפה מ"לוח הזמנים" ומ"מפת הדרכים".

אינני תמים עד כדי כך שאשכח כי הרבה מכוחנו החומרי בעולם אנו חייבים לעזרתה של ארצות-הברית, אך יש ערכים, ובראשם עצם המשך הקיום בדורות הבאים, אשר על כל מדינה לעמוד עליהם ללא שום ויתור, יהא יחס הכוחות והאינטרסים בינה לבין מעצמת-על גדול ככל שיהיה. הגיעה השעה - והיא דוחקת - שנאמר זאת לידידינו האמריקנים, ושכך גם ננהג בפועל במדיניותנו.

פורסם במעריב 18 ליוני 2003