יום רביעי 31 מרץ 2004, ט' ניסן תשס"ד

אל: מטה השר עוזי לנדאו בליכוד

מטה נאמני ארץ ישראל בליכוד

מנהיגות יהודית בליכוד

מועצת יש"ע

תפוצה: ארגונים חוץ פרלמנטריים

הנדון: טיוטה לתוכנית הסברה – מינשר למתפקדי תנועת הליכוד למשאל הפנימי בנושא

תוכנית ההתנתקות של רוה"מ מר אריאל שרון.

שלום רב:

1. מצאו, לוט למכתבי, טיוטה של המנשר וחומר הסברה מפורט המופיע בנספח א'.

2. החומר ישמש מקור למטרות הבאות:

2.1 מנשרים, דוגמת זה המופיע להלן – או קצר מזה, בהיקף של כעמוד אחד.

2.2 מקור להרצאות פרונטליות שיינתנו בחוגי בית או אסיפות

2.3 חומר הסברה מודפס בהיקפים בינוני וקצר, בהתאם לרמות פירוט שונות שיידרשו להסברה בקרב בוחרי הליכוד ואוהדיהם.

2.4 נספח א' הוא דוגמה אפשרית לחוברת בהיקף בינוני. רצוי ויידרש להכין חוברת קצרה לפי חוות דעת של מומחי פרסום והסברה.

2.5 בהכנה מצוייה מצגת power-point לצורך הצגות פרונטליות של מרצים ומסבירים.

לשירותכם, בכל עת,

בלא מורא וללא רתיעה,

יוסי בלום הלוי

רח' אדיר 46

אלפי מנשה 44851

057-751011

y-blum@actco.co.il

=============================================================
מינשר לבוחרי תנועת הליכוד

חברות וחברים, מתפקדי תנועת הליכוד, שלום!

בידיכם נתונה היום הכרעה גורלית, לא רק על קיומה של מדינת ישראל, אלא על גורל הקרובים אליכם, ועתיד התנועה בה הנכם חברים:

להיות או לחדול, למאבק או לתבוסה, לחיים או לחידלון לאומי!

o אנו נוכיח כי תוכנית ההתנתקות תוביל את ישראל לאסון בטחוני, לקרע חברתי, קריסה כלכלית ולהתמוטטות מדינית.

o תוכנית זו, אם תאושר על ידיכם, עלולה להוביל את הליכוד לפילוג, ובעקבותיו, לתבוסה קשה בדעת הקהל הישראלית ולשיבתו של השמאל לשלטון, בראשותם של האדונים פרס וביילין. תבוסה זו תשפיע לא רק על עתיד הליכוד, כתנועה העממית והלאומית המשפיעה ביותר במדינה! חזרתו זו של השמאל לשלטון, לאחר תקדים הפינוי החד צדדי של ישובים יהודיים בארץ ישראל, משמעותם יישום מיידי של הסכמי ג'נבה הממאירים, והקמתה של מדינה פלשתינית טרוריסטית, שתמשיך את המאבק המזוין נגד ישראל עד לחורבנה הסופי.

בואו ונבחן, מנגד, את המסרים אותם מבקשים להעביר אליך תומכי תוכנית ההתנתקות.

מה הם אומרים לכם?

o "ההתנתקות טובה לביטחון ונותנת ביטחון"

o "שרון שאתם מכירים וסומכים עליו, מביא לכם את אותו הביטחון שבהתנתקות"

o "לצידו של שרון עומדים שאול מופז, שגם אותו אתם אוהבים ומכבדים - ואפילו נתניהו שלא אומר לא לתוכנית – על כן בחר בהתנתקות, ותמוך בה במשאל זה של הליכוד".

ומה אנו אומרים לכם?

אמת! לאריאל שרון, יש זכויות רבות בביטחון ישראל ובהקמת ההתיישבות - אבל האם אלה שקולים כנגד הטעות הגורלית שאליה הוא מוביל עם שלם?

לוחמיו וחבריו של שרון לא ישכחו לעולם את הישגיו הכבירים כמפקד, לוחם ובונה, ודווקא משום כך, אסור לנו לתת לתוכניתו זו, להרוס במחי יד את הישגי העבר שלו!

תוכנית ההתנתקות תאיים על חיי יקירנו בהווה, ותסכן את עתיד ישראל כמדינה יהודית וריבונית בארץ ישראל. תוכנית זו היא בכייה לדורות, ועל כן יש למנוע אותה במשאל זה!

בחרנו להציג לכם תקציר של הסיכונים הכרוכים בתוכנית ההתנתקות. נעשה זאת בארבעה נושאים עיקריים שיוצגו להלן בנספח של מינשר זה.

פרק א' הסכנות ברמת הביטחון הלאומי והאישי

פרק ב' הסכנות במדיניות חוץ ובמעמדה של ישראל במשפט הבינלאומי

פרק ג' ההחמרה הוודאית במאזן הדמוגרפי ובתביעות השיבה של הפלשתינים

פרק ד' ההרס החזוי לחברה הישראלית, בכלכלה ובחוסן הלאומי

חברים וחברות:

o מצדדי התוכנית רוצים שתסמכו בעיניים עצומות על אנשים, שעם כל ההערכה אליהם, עשויים לטעות ולשקול, מסיבות ידועות, שיקולים זרים ומסיבות שאינן ענייניות לסכנות הנזכרות...!

o מדינת ישראל שילמה מחיר דמים נורא בגלל הסתמכות עיוורת של עם שלם, שהלך שולל אחרי מנהיגים דגולים וחשובים לא פחות, כמשה דיין, גולדה, וחיים בר-לב ערב מלחמת יום הכיפורים 1973.

o כזכור לכולנו, הסתתרו מאחורי החזות הבוטחת של מנהיגים אלה באותם השנים המחדלים המדיניים, הצבאיים, המודיעיניים והחברתיים שהובילו לאסון יום הכיפורים. גם הם הבטיחו שלום, אבל במחדליהם האישיים הובילו עם שלם לאסון צבאי, כלכלי ומדיני, ומי כאלוף אריאל שרון, המכיר מקרוב את מחדלי יום הכיפורים, החייב לדעת זאת!

o אין ספק שראש הממשלה אריאל שרון, כמו קודמיו בתפקיד, רוצה אמנם, לשיטתו, בטובתה של ישראל, ואנו איננו רוצים במפלתו! אדרבא: אנו רוצים לחזקו בתפקידו! כל שאנו טוענים הוא לגופו של אסון ההתנתקות, ולא למעמדו של מנהיג הליכוד! אנו טוענים ומוכיחים- שהקונספציה והדרך הם השגויים מיסודם, ועל כן, בהם אנו נאבקים, ולא באריאל שרון!

מהי הקונספציה של תוכנית ההתנתקות, ומדוע נכשלה עוד בטרם אושרה?

מראשית שנת 2001, עת עלה הליכוד בראשות שרון לשלטון, לא עלתה בשל לחץ אמריקני, שאלת ההכרעה הצבאית המתחייבת על הרשות הפלשתינית. כך גבה את הטרור הפלשתיני מאתנו, בתקופה זו כ- 1000 חללים, אלפי פצועים, ונזק כלכלי של 70 מיליארד ₪. משנכשלה גם יוזמת הנשיא בוש במפת הדרכים, עלה רעיון של נסיגה חד צדדית שתלווה בתמורה לכך, בסיפוח של שטחי התיישבות יהודית ביש"ע לישראל. כמו כן הוחלט בחופזה, כתוצאה מכישלון המלחמה בטרור, על הקמת "גדר ביטחון" לאור קו התפר, ולכלול בה מקצת יישובים שממזרח "לקו הירוק".

המצב בו לא הוכרע הטרור, גרם לשחיקה גוברת והולכת במעמדה הבינלאומי של ישראל. ראש הממשלה קיווה להשיג הסכמה רחבה לתוכניתו זו, אולם משהסתבר לו כי ארה"ב, אך גם ובעיקר, רוב חברות האו"ם ואירופה, מתנגדות נחרצות למהלך הקמת הגדר בכלל וסיפוח שטחים לישראל בפרט, התרוקנה למעשה מתוכן תוכנית ההתנתקות. כל שנותר מתוכנית זו היא מגמת הנטישה של שטחי ארץ ישראל, הרס יישובים שהוקמו כחוק, וגרוש אכזרי נוסח "טרנספר בכוח" של אלפי תושבים נאמנים, נאמני המולדת אשר שנים ארוכות בלמו בגופם ובעוז רוחם את הטרור הפלשתיני. חשוב להבין שהן האמריקנים, והן יתר הגורמים הבינלאומיים, מוכנים שישראל תיסוג "מהשטחים" אך לא תעשה יותר מזה למען האינטרסים שלה! שרון החליט שהוא ימשיך בתוכניתו זו למרות שלא יוותר בידי ישראל שום רווח או יתרון כתוצאה ממהלך אסוני זה. כל ראשי מערכת הביטחון הזהירו מהמהלך, אבל שרון, למרות התנגדות האמריקנים, המצרים והירדנים, ואף חששם של ערביי רצועת עזה לפרנסתם – החליט למרות הכל, להרוס את המפעל ההתיישבותי הגדול ביותר בתולדות המדינה, לפגוע באינטרסים החיוניים ולבצע בריחה מבישה משטחים, שהוגדרו על פי החוק הבינלאומי והסכמי המנדט, כבית הלאומי של העם היהודי. משמעות נטישה זו של שטחים שניתנו לעם היהודי על ידי חבר הלאומים בועידת סן רמו 1920 ובהסכמים הנלווים לה (נספח א'), היא שלישראל אין יותר טענות לבעלות – לא רק על חלק מהארץ, אלא גם על מה שנותר בידיה בגבולות הקו הירוק. הפלשתינים יטענו שגם שטח קטן זה הוחזק שלא כחוק, וטענותיהם עדיפות לפיכך, על כל טענה שישראל השמיעה בעבר או שתשמיע בעתיד! הרס הישובים, חורבן המפעל האנושי והלאומי האדיר שילווה במתקפת טרור מתגברת, יהיו מצעד איוולת חמור והרסני שיהווה את השורה התחתונה של תוכנית ההתנתקות.

חברים וחברות אל תתנו ידיכם לאסון ההתנתקות !

אמרו כן לשרון – אך לא להתנתקות !

אמרו לא לנטישה, כן להתיישבות !

בעד הכרעת הטרור ובעד הבאת שלום על ישראל !

נספח א'

פרק א' הסכנות ברמת הביטחון הלאומי והאישי

סיכונים אסטרטגיים ואיומים מיידים ברמת הביטחון האישי של אזרחי ישראל – נסיגה מעזה, עם או ללא נסיגה מקבילה בשטחי יו"ש תחריף את הסכנה הנשקפת לאוכלוסייה האזרחית מהמחבלים המתאבדים, חוליות הירי, מניחי המטענים, ובמקביל תגביר את הפגיעה הפלילית או הפח"עית-פלילית במשקים החקלאיים, התשתיות השונות, מגזרי התעשייה והמסחר, ויתגברו מאוד הפריצות לבתים הפרטיים והמשקים לצורך גניבות רכב, שוד וחטיפה. גדר הביטחון בעזה, דרכה חדרו בהתקפת הסחה שני המתאבדים שתקפו ורצחו 10 אזרחים בנמל אשדוד ( 14 במרץ,2004) הוכיחה כי תפיסת זו היא "פיל לבן" שתועלתו מועטה ביחס לעלותו הכוללת, ולאי השימוש באופציית ההכרעה הצבאית נגד הרשות הפלשתינית. קל וחומר, עם נסיגת צה"ל מכל שטח הרצועה, תשמש הגדר מצידה המערבי שבשליטת הפלשתינים לאזור שליטה באש ובנשק קר (אבנים ובקבוקי תבערה), וכן אזור לביצוע הפגנות כוח ומפגני ההשפלה של מדינת ישראל בדומה למה שקרה בגבול הלבנון במאי 2000. צפוי שהרס הגדר ונטרול האזעקות האלקטרוניות בגבול הרצועה יהפוך את הגדר לחפץ חסר תועלת, ואם תבחר ישראל להגן על השטח משני צדדיה - היא תסתכן בעימות צבאי, הן עם הטרוריסטים והן עם דעת הקהל בעולם, שתראה בכך, כהרגלה, "מעשה תוקפנות". בדומה לגבול הצפון הנשלט בידי החיזבללה במרחב הקרקעי, הימי והאווירי, מגבול ראש הנקרה ועד הר דוב וצפון הגולן, יהפוך גם גבול זה באמצעות שיתוף פעולה קיים שבין הפלשתינים חיזבללה, ואל-קעידה, להעתק של גבול הצפון, שבו מחזיקים היום מחבלי החיזבללה, בסיוע סוריה, איראן ומשמרות המהפכה, כ- 12,000 טילים ארוכי טווח, בעלי איכות וכוח הרס רב, המאיימים על צפון ישראל ממטולה ועד חדרה. ההתנתקות תגרום לכך, שטווח האיום של החיזבללה כולל ארגוני החמאס, הפאתח, גדודי אל אקצה והתנזים, אל קעידה וגורמי טרור אירופיים, ישלטו ברצועה בלא חשש, בידיעה שיקבלו מטריית גיבוי איראנית, בדומה לזו המחפה על החיזבללה בדרום לבנון.

כל ניסיון ישראלי לפעול נגד הטרור יצטרך לקחת בחשבון תגובה קשה של אלפי טילים מדויקים וארוכי טווח שיאיימו מעתה גם על מרכז ישראל והנגב הדרומי, כולל אזור הכור הגרעיני בדימונה, שדות תעופה, מתקנים אסטרטגיים, מחנות צבאיים, מרכזי תחמושת ותשתיות במרכזי האוכלוסייה הצפופים מחדרה בצפון ועד דימונה בדרום.

ישראל כולה תימצא תחת האיום האסטרטגי המקיף של ארגוני הטרור המסתתרים מאחורי אוכלוסייה אזרחית, ונעזרים למטרותיהם ב"ארגוני שלום", "זכויות אדם" ואמצעי תקשורת עוינים. טרור זה יקבל מטריה אסטרטגית של איראן, סוריה בהסכמה בשתיקה של מצרים. ישראל תאוים משלב זה בנשק טילי ארוך טווח ואף בנשק לא קונבנציונלי. התקדים ההיסטורי אותו אפשר לשייך למתווה ההתנתקות מהרצועה ויו"ש, הוא הסכם מינכן של צ'מברליין ודאלאדייה, למסירת חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה (1938) לידי גרמניה. השוואה זו מתייחסת להיבטים האסטרטגים והצבאיים של הסכם מינכן, ללא כוונה לייחס לכך השוואה פוליטית. כזכור, פורק הצבא הצ'כי החזק מנשקו, צ'כיה נכבשה כולה וצבאה חדל לשמש נדבך מזרחי במערך ההגנה וההתקפה של בעלות הברית נגד הצבא הגרמני. האיזון האסטרטגי במרכז אירופה הופר לטובת הוורמאכט, והסכם זה איפשר לגרמניה להפנות את כל כוחה להתקפה על פולין ובהמשך על מערב אירופה, בלא לחשוש מאיום של הצבא הצ'כי בעורף האסטרטגי של הרייך השלישי.

בדומה לנטרול צ'כיה ב- 1938, תוכנית ההתנתקות מעזה תנטרל את שארית כושר ההרתעה של ישראל, ותותיר אותה חשופה להמשך פעולות הטרור. ההתנתקות תשמש מכפיל כוח לטרור, ומנוף אסטרטגי בידי איראן וסוריה לאיים על ישראל אם תעז להגן על עצמה או לשנות את המצב שיווצר לאחר ההתנתקות.

מהניסיון של הנסיגה מלבנון כל התחזיות האופטימיות, לפיהן, לאחר "סיום הכיבוש" של לבנון מידי ישראל, יתפרק החיזבללה מנשקו ויהפוך למפלגה פוליטית התבדו. ישראל איבדה את היוזמה בגבול הצפון, היא נאלצה לוותר על מי החצבאני עליהם השתלט החיזבללה, כאשר המרחב האווירי בגבול הצפון לכל אורכו נשלט על ידי החיזבללה, התוקף באש נ"מ מטוסים אזרחיים וצבאיים כאחד, ותוך שהוא מסכל בפועל שימוש ותנועה בחלקים ניכרים משטחה הריבוני של ישראל. שטחים רבים הקרובים לקו הגבול בצפון ננטשו בשל סכנת הטרור. עשרות ישראלים נרצחו בידי מחבלי החיזבללה או נחטפו למטרות מיקוח. ערביי ישראל עברו שלב בשיתוף הפעולה עם החיזבללה, וחלקם אף משמש כמרגלים, תצפיתנים, משגרים ומנחים של מתאבדים להרג של אזרחי ישראל.

צפויה חדירה דומה של ארגון רצחני זה לאוכלוסייה הבדואית של הנגב למטרות חבלה, ריגול ותצפית. תשתית אסטרטגית של טילים ארוכי טווח משטח הרצועה תהווה איום ממשי על מתקנים אסטרטגיים רבי חשיבות, החל בכור האטומי בדימונה, וכלה בכל מה שנחשב "כבטן הרכה" של ישראל.

פרק ב' הסכנות במדיניות חוץ ובמעמדה של ישראל במשפט הבינלאומי

מעמדם של שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה במשפט הבינלאומי

פרטי העצמאות המתוכננת של המדינה היהודית נקבעו בשלושה מסמכים בסיסיים, שניתן לכנותם כמסמכי היסוד של ארץ-ישראל המנדטורית ושל מדינת ישראל היהודית המודרנית שצמחה מתוכה:

"החלטת סן-רמו" מיום 25 באפריל 1920;

"המנדט על ארץ-ישראל", שהוענק לבריטניה על-ידי מעצמות ההסכמה הראשיות ואושר על-ידי חבר הלאומים ב- 24 ביולי 1922;

"חוזה הגבולות הצרפתי-בריטי" מיום 23 בדצמבר 1920.

את שלושת מסמכי היסוד האלה השלים החוזה האנגלו-אמריקני מ- 3 בדצמבר 1924 בנוגע למנדט על ארץ-ישראל.

חשוב לזכור תמיד, כי מסמכים אלה הם המבטאים את ההכרה הבינלאומית המחודשת בזכויות המשפטיות ובריבונות של העם היהודי על פלשתינה ועל ארץ-ישראל בהתאם למשפט הבינלאומי, והכרה מחודשת זו נובעת מהם. זאת משום שקיימת דעה כוזבת, אוניברסלית כמעט, כאילו החלטת החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם מ- 29 בנובמבר 1947 היא ש"הולידה" את מדינת ישראל. לאמיתו של דבר, "החלטת חלוקה" שמעמדה בהתאם לאמנת האו"ם כהמלצה בלתי מחייבת, לא רק שלא ביטלה הזכויות המשפטיות של העם היהודי ואת ריבונותו על כל פלשתינה וארץ-ישראל, אלא שההתקפה שערכו מדינות ערב על מדינת ישראל בעת הקמתה, כמו סירובן להכיר בהחלטה זו, פוסלות על הסף כל דיון בהמלצה זו עצרת האו"ם, ועל כן היא רחוקה מלהיות אישור לזכויות אלו או מחוללתן.

"החלטת סן-רמו" הנזכרת הפכה את "הצהרת בלפור" מ- 2 בנובמבר 1917, מהצהרת מדיניות בריטית גרידא, המביעה אהדה לייעודה של הציונות להקים מדינה יהודית, למסמך מחייב במשפט הבינלאומי, שהטיל על בריטניה להגשים את המטרה הזאת תוך שיתוף-פעולה פעיל עם העם היהודי. בהחלטת סן-רמו מ- 24-25 באפריל 1920, הטילו מעצמות ההסכמה הראשיות, כגוף מלוכד, על ממשלת בריטניה את האחריות והחובה המשפטית להוציא לפועל את הצהרת בלפור. על בריטניה הוטלה אפוא המטלה המשפטית להבטיח את הקמתו הנאותה של הבית הלאומי של העם היהודי.

משמעויות ההתנתקות מיש"ע על פי המשפט הבינלאומי והצהרת העצמאות

המנדט הבריטי חוייב, משפטית, להבטיח את מימוש הבית הלאומי היהודי (מדינה יהודית) בארץ-ישראל והמשמעות היא שממשלת ישראל, שקיבלה על עצמה מתוקף הכרזת העצמאות מיום ה' באייר תש"ח 14 במאי 1948 לממש מנדט זה, אין לא הסמכות ולא הרשות לנטוש את הארץ, או חלקים ממנה, בלא שהדבר יתקבל במשפט הבינלאומי כאי הכרה גורפת בזכויות שהוכרו במשפט הבינלאומי, כמפורט לעיל. על פי פרשנות משפטית, מתוך האמור במגילת העצמאות, וויתור על שטחים הנתונים לריבונותה מאז 14 במאי 1948, משמעותם ביטול תוקפן של החלטות סן רמו. יש לתת את הדעת על הצורך החיוני לקבל בכנסת החלטות ברוב מיוחס של כלל חברי הכנסת או במשאל עם. יש למנוע בחקיקה מצב בו תהפוך הרשות המחוקקת והרשות השופטת לחותמות גומי של הרשות המבצעת, בהחלטה העלולה להיות בכייה לדורות אם לא חמור מכך.

משמעויות ההתנתקות בהתייחס לעמדות המסורתיות של הערבים וישראל בסכסוך

בשנת 1945, כאשר נוסד ארגון האומות המאוחדות (שהחליף את חבר הלאומים), הוחלט שכל ההחלטות שנתקבלו קודם לכן לגבי המנדטים למיניהם, יישארו על כנן. (כמפורט בסעיף 80 פרק 12 של אמנת האו"ם The Charter of the United Nations)

אי לכך, ההחלטה של חבר הלאומים אשר קבעה שעל האנגלים "לעודד וליישם התיישבות יהודית בכל שטח המנדט", נשארה על כנה על פי החלטת האו"ם. לפיכך מודגש, שהחלטות האו"ם ומועצת הביטחון בכלל זה, מבוססות או על הפרק ה-6 של אמנת האו"ם (המדבר על פתרונות של סכסוכים בין מדינות, בדרך של מו"מ ובדרכי שלום) או על הפרק ה-7 (המדבר על הפעלת כוח לפתרון סכסוכים). כל ההחלטות המבוססות על הפרק ה-6, הן בבחינת המלצות בלבד. מאידך, ההחלטות המבוססות על הפרק ה-7, (כגון ההחלטה שחייבה את עירק לצאת מכווית), מאפשרות למועצת הביטחון להפעיל כוח כדי ליישם את ההחלטה, והן לא חלו מעולם על הסכסוך הישראלי ערבי מהסיבות הידועות. מאז נוסד האו"ם, ב-1945 כל ההחלטות בנושא ישראל-ערב, התבססו על הפרק ה-6, (כולל ההחלטה על החלוקה וההחלטות האחרות - כגון 242 ו-338). לכן, כל ההחלטות הנוגעות לסכסוך הישראלי-ערבי הן בגדר המלצות בלבד שאינן מחייבות אף צד!

היות ובוועידת סן רמו, החליטו גם על מתן ריבונות למדינות אחרות כגון, מצרים, לבנון, סוריה ועיראק ועל מסגרת הגבולות שלהן, אם מישהו באו"ם יטען שיש לשנות את החלטת ועידת סן רמו לגבי גבולות מדינת ישראל היום, זכותה של מדינת ישראל לדרוש דיון מחודש גם על גבולות של כל המדינות שמסביבה, על פי העיקרון שכל הגבולות נקבעו באותה ועידה, והדדיות היא המינימום שמדינת ישראל רשאית לדרוש.

לפיכך, יש סכנה שההתנתקות תיצור מצב משפטי שבו יקבלו ערביי א"י והרשות הפלשתינית לראשונה, הכרה דה יורה ודה פקטו כאחת על ידי מדינת ישראל, שהיא צד טוען יחיד לריבונות בסכסוך, כאשר בידיה, וברשותה בלבד, מסמך המאשר את ריבונותה על א"י מתוקף החוק הבינלאומי!

המשמעות: ישראל תשמיט בעצם הנטישה מרצון של השטחים, כל טענה לריבונות שהוקנתה לה מתוקף החלטת סן רמו ונספחיה. כמו כן, תכיר ישראל בטענותיהם של הפלשתינאים "לזכויות היסטוריות" שאבדו להם, כטענתם, בכל שטח משטחי "פלשתינה - ארץ-ישראל" המנדטורית לשעבר, ומהשלב שבו יהיה להם בין הירדן לים רוב דמוגרפי, הם יוכלו להכריז שמדינת ישראל כמדינה יהודית איננה רשאית על פי עקרון ההגדרה העצמית לשלוט בעם אחר, ומחובתה להעביר את הריבונות והשליטה לידי הרוב הערבי – בדיוק על פי אותו עקרון שדרום אפריקה העבירה את השליטה ליד הרוב השחור.

משמעויות נלוות לשטחים עליהם הוחל החוק הישראלי בקווי שביתת הנשק

גם לא תעמוד לישראל כל טענה לריבונות, ולו אף חלקית על גבולות שביתת הנשק 1949 – הקרויים "גבול הקו הירוק", שכן קו זה מעולם לא היה גבול מוסכם בין ישראל לשכנותיה ולא הוכר אף על ידי שום גורם בעולם כגבול בינלאומי. מי שסבור כי תביעותיה של מצרים לתיקוני גבול עם ישראל בקו הירוק, כפי שעלו בעת חתימת הסכם השלום עימה תמו – חי באשליה: למצרים יש תביעות מישראל, העולות מעת לעת, "להחזיר" לה שטחים נרחבים ביותר בדרום הנגב, המכונים בפיה "משולש אום רשרש", ואשר כוללים את כל מפרץ אילת, העיר והישובים שבסביבתה, בשטח של למעלה מאלף קמ"ר (תוך יצירת פרוזדור יבשתי רציף בין סיני לירדן וסעודיה). ישראל לא תוכל מרגע הנטישה הזו של שטחי יש"ע, להתנגד לאיזו שהיא טענה לריבונות פלשתינית גורפת על כל השטח, ויעמדו לערביי א"י לא רק אותן טענות לשוויון זכויות משפטיות, שלא ניתנו להם מעולם בשום מסמך של המשפט הבינלאומי (וכאמור אף לא בהחלטות 242 338 של האו"ם שהתקבלו לפי סעיף 6 לאמנת הארגון!) וישראל תהיה זו שבעובדת הסתלקותה מהשטחים הללו תיתן תוקף לתביעות העולות מהאמנה הפלשתינאית הידועה לשימצה.

נטישה זו תיצור מצב חדש לחלוטין, שיעמוד בסתירה למצב האותנטי של המשפט הבינלאומי שהתהווה בהחלטת סן-רמו, בכתב המנדט ובאמנה הצרפתית-בריטית מ- 1920.

החלפת המשפט הבינלאומי האותנטי ב"כאילו" משפט בינלאומי תחליפי, המורכב מהחלטות בלתי-חוקיות של האו"ם, היא חלק מאיוולת כלל-עולמית המתרחשת מאז 1969, כאשר "העם הפלשתיני" "זכה" לראשונה להכרה בינלאומית פוליטית במהותה, ולא משפטית, לאחר הישגי ישראל במלחמת ששת הימים. אם לפי איוולת זו נחשבה ישראל "כוח כובש" בשטחי יהודה ושומרון, הרי שמשלב זה היא תחשב ככוח פולש לא לגיטימי גם בשטחי "הקו הירוק", בו הישראלים רואים עצמם כגורם ריבוני בעל זכויות. כל הטענות המועלות בפורומים בינלאומיים עוינים, ואף בקרב תומכיהם בארץ, שישראל פועלת בניגוד לחוק הבינלאומי בכלל, ואמנת ג'נבה ותקנות האג בפרט, הן טענות שקריות אשר חסרות כל בסיס במשפט הבינלאומי.

אף שאמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 ותקנות האג משנת 1907, הן מסמכי משפט בינלאומי אמיתיים, אין להם שום שייכות ישירה או רלוונטיוּת למעמדן המשפטי של יהודה, שומרון ועזה, שהם חלקים בלתי-נפרדים של הבית הלאומי היהודי ושל ארץ-ישראל, ולמדינת ישראל, ורק לה, עומדות טענות מוצדקות לריבונות עליהן; זאת ועוד: בהסכמי השלום עם ירדן, וויתרה ישראל ללא כל תמורה נגדית והכרה בזכויותיה החוקיות על שטחים שממזרח לירדן, ובכך תמו כל טענותיה לריבונות, ולו אף תיאורטית, על שטחי המנדט המזרחיים של ארץ ישראל. הסתלקותה של ירדן ב- 1988 מתביעות על שטחי יהודה ושומרון יצרה מצב חדש אותו ישראל לא ניצלה להגנה על זכויותיה בשטחים אלה. וויתור משלב זה ישמיט כאמור את הבסיס האחרון לטענות הריבונות שלה, בכל חלק בארץ, ינציח את הסכסוך היהודי-ערבי, ישחק את כוח העמידה והחוסן הלאומי, עד כדי סכנה להיכחדותה של מדינת ישראל.

ההשלכות על מעמדה הבינלאומי של ישראל בזירה הבינלאומית

וויתור תוך כדי מלחמה בלתי פוסקת נגד הטרור והרשות הפלשתינאית העומדת בראשו, יתפרש כהכרה של ישראל בטענות הערביות שישראל היא כוח פולש זר, קולוניאלי בשיטותיו וכובש לא חוקי במעמדו המשפטי. מאז ועידת דרבן 2001 נשמעות הצהרות גלויות בעולם המערבי, אירופה ובעולם השלישי שמדינת ישראל "נוסדה בחטא, וכי הקמתה היא פשע בינלאומי נגד הערבים, ומן הראוי שתתבטל ותעבור מן העולם כישות לא לגיטימית". גם בקרב אויביה הנחרצים של ישראל בין ארגוני הטרור, יש הסכמה מלאה, שנטישה של ישראל את שטחי יש"ע, כולם או מקצתם, תהווה ניצחון מכריע בשלב הנוכחי של המלחמה עמה, ושלב זה ישמש מקפצה לשלבים הבאים בחיסול מדינת ישראל, כאמור במתווה תוכנת השלבים הערבית הידועה לשימצה. משלב זה צפוי כי ישראל תקלע ללחץ בינלאומי בלתי פוסק בכל האמצעים הדיפלומטיים, המשפטיים, הכלכליים והחברתיים בזירה הבינלאומית, כדי שתמשיך בהעברת הריבונות והזכויות מהישות היהודית לידי המדינה הפלשתינאית המתחזקת והולכת בשטחי ארץ ישראל המנדטורית. צפויה התערבות גדלה והולכת של מדינות האיחוד האירופי, המצויות תחת השפעה מוסלמית וערבית המתגברת והולכת, בנעשה בשטחי מדינת פלשתין, כולל מתן הגנה וחסות מדינית לפעולות גרילה ותוקפנות ערבית שיערכו נגד ישראל משטחי פלשתין. יהיה זה ניצחון גדול של הרשות הפלשתינאית ומנהיגה יאסר עראפת, שמאז ומתמיד שאף לבנאם את הסכסוך וליצור לפלשתינאים חגורת מגן בינלאומית להמשך תוכנית השלבים בדרך להכחדתה של מדינת ישראל.

המשמעות הקמת מדינה פלשתינאית בשל הרצון "להקטנת החיכוך"

עם פקיעת התוקף של הסכמי אוסלו – חמש שנים לאחר חתימתם, פקעו מאליהן ההסכמות שנתנה ישראל להמשך פעילותה של הרשות הלאומית הפלשתינאים בשטחים שנמסרו לשליטתה ביש"ע. ואקום משפטי ומדיני זה התמלא בפעולות איבה פלשתינאיות שהחלו בספטמבר 2000 (ואף קודם לכן) ונמשכות עד עצם פרסום מסמך זה. הרשות הפלשתינאית נמנעה וביודעין מהכרזה על מדינה עצמאית באותם השטחים שנמסרו לידיה, מתוך ידיעה ברורה ובכפוף להצהרת כוונות של ישראל, שמרגע זה היא תפעל כראות עיניה כדי לסכל מהלך זה, או לנקוט בצעד נגדי לצורך החלת החוק הישראלי בכל שטח שתמצא לנכון. מצב זה ישתנה לחלוטין עם הנטישה המכוונת של השטח בתוכנית ההתנתקות. אם יקרה מצב זה, תכריז הרשות הפלשתינאית היושבת ברמאללה על שטחי עזה וחלקים נרחבים בצפון השומרון, מרכזו, וכן חברון ודרום יהודה כשטחים הנתונים לריבונות של מדינה פלשתינאית עצמאית, וקרוב לוודאי שרוב מדינות העולם יכירו בה. משלב זה, תקבל הרשות הפלשתינאית מעמד של מדינה החברה באומות המאוחדות עם כל המשתמע מכך , משינוי מעמדה הנוכחי כמשקיפה למדינה ריבונית הזכאית לחתום הסכמי הגנה, להקים צבא ולהפעיל כוח, כולל תביעה במועצת הביטחון לפעול לפי סעיף 7 לאמנת האו"ם כדי להפעיל כוח צבאי ולאלץ את ישראל לסגת משטחים לא לה. לכל הפחות, יוכלו הפלשתינאים לתבוע מיידית הפעלת סנקציות נגד מדינת ישראל בדומה לסנקציות מדיניות וכלכליות שהוטלו על דרום אפריקה. פלשתין תמשיך בפעולות טרור רצח ומלחמת התשה נגד ישראל, כאשר לרשותה תעמוד מטריית חסות אדירה של הרוב האוטומטי של הערבים והאיסלאם באו"ם, במערב אירופה, ובעולם השלישי. קרוב לוודאי שכוחות בינלאומיים שונים, כולל כוחות מוסלמיים וערביים, יגיעו לשטחי מדינת פלשתין ברצועת עזה, ירושלים, שומרון ויהודה ועל ישראל להפיק את הלקחים הראויים מניסיונה המר עם כוחות זרים, ולמנוע בכל דרך סכסוכים עם מדינות ידידות השולחות את כוחותיהן לשטח, בשל החיכוך שייגרם לכוחותיהם עם צה"ל במקרה של התנגשות עם כוחות פלשתיניים ומחבלים משטחם. טענות המועצה לביטחון לאומי, שיציאה משטחי עזה יהודה ושומרון תביא להקטנת החיכוך עם הכוחות הפלשתיניים, מן הראוי שתיבדק בעוד שני מישורים נוספים:

א' החיכוך עם כוחות פלשתיניים, שיתוגברו על ידי כוחות ערביים סדירים או בלתי סדירים, שיגיעו לשטחי פלשתין

ב' חיכוך נוסף עם כוחות בינלאומיים שיחצצו בין ישראל לפלשתין וכל פגיעה בהם כתוצאה ממעשי איבה והתגרות פלשתינית תוביל בהכרח לערעור ביחסי החוץ בישראל ולהחמרה במצבה הבינלאומי

פרק ג' ההחמרה הוודאית במאזן הדמוגרפי ותביעות השיבה של הפלשתינים

המשמעויות הדמוגרפיות

בארץ ישראל המערבית בין הירדן לים, מצויים היום כ- 5.5 מיליון תושבים בני העם היהודי וכאלה שנספחו לו מקרב עולים מחבר הלאומים אתיופיה ומדינות אחרות. לעומתם חיים בשטח זה כ- 1.2 מיליון לא יהודים רובם עדות של מוסלמים, נוצרים דרוזים שהם אזרחי ישראל, ועוד 2.7 מיליון בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. היחס הנוכחי בין ערבים ליהודים הוא כ- 58% יהודים לעומת כ- 42% לא יהודים. הקמתה של מדינה פלשתינית, ולו אף בחלק קטן מהשטח, משמעותה יכולת של הערבים לפרוץ, ובמהירות הבזק, את המחסום של שיווין דמוגרפי בטווחי זמן קצרים של חודשים ושנים ספורות. בישראל קיימת היסטוריה של היסטריה דמוגרפית, ואל להם, למקבלי ההחלטות, לשקול את נושא ההתנתקות משיקולים שאם אינם על בסיס פוליטי ואידיאולוגי, הרי שהם שנויים במחלוקת מדעית בין שני זרמים עיקריים במחקר הדמוגרפי הפרופסור ארנון סופר ודר' אברהם בן-עזרא . בלא קשר לעמדתם הפוליטית של חוקרים אלה, נציין שזרם אידיאולוגי אחד טוען טענות מסוג: "הסכנות החמורות הנלוות לאובדן זהותה היהודית של מדינת ישראל" עד כדי: "יצירתה של מדינת אפרטהייד", כדבריהם. הזרם השני, לעומתו, איננו רואה בריבוי הערבים סכנה מוחשית אלא גורם סיכון בלבד, והוא מבסס את עמדתו זו באמצעות נתונים דמוגרפיים ומודלים סטטיסטיים מדויקים המחקר הזה מציג נתונים מעברה הדמוגרפי של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל (שלא נרתעה מהמאזן הדמוגרפי שהיה לרעתה תקופה ארוכה) והוא מציג מגמה חיובית לטובת היהודים, שלא השתנתה מקום המדינה ועד היום. בלא להקל ראש בסוגייה הדמוגרפית ובצורך להתמודד אתה, הנחות היסוד וההמלצות לפתרון כפי שמובאות על ידי הדר' אברהם בן-עזרא, הן אופטימיות בגישתן, לעומת גישתו של הפרופסור ארנון סופר.

הדר' בן עזרא, תוקף את מחקרו של סופר, המבסס את הערכתו הדמוגרפית על המגזר היהודי כולו, כיחידה אחת, תוך התעלמות ממגמות שונות בריבוי הטבעי בפלחים חברתיים שונים של המגזר היהודי: חרדים, תושבי יש"ע, חילוניים ומסורתיים. סופר נעזר בגידול טבעי תיאורטי לחלוטין, המתעלם ממגמות פרטניות בקרב היהודים והערבים, לעומת המודל המפורט של בן-עזרא. ארנון סופר גם נסחף למסקנות מרחיקות לכת באשר לדרך הפתרון הרצויה לסיטואציה הזו: לדעתו, שמירת רוב יהודי במדינה יהודית צריך להיעשות על בסיס וויתורים טריטוריאליים בכל שטח משטחי המדינה, כולל בתחומי הקו הירוק, כגון בוואדי ערה ואף במקומות אחרים בארץ, בהם נוצר רוב ערבי באזורים המטרופוליטניים הצפופים, בגושי נצרת, ואדי ערה, טירה טייבה וכו'. אף כי נייר זה איננו מתיימר לעסוק בקביעת אסטרטגיה לאומית כוללת להתמודדות בבעיה הדמוגרפית, יש לבחון בזהירות רבה שיקולים לנסיגה והתנתקות משטחים כפתרון לצורך שמירת הרוב או הזהות היהודית של מדינת ישראל, משום שסכנותיה של תפיסה זו, אם תאומץ כמדיניות מעשית, משמעותה יצירת מצב של הסתגרות הקהילה היהודית בתוך גושים סגורים של התיישבות יהודית, המוגנים בגדרות ביטחון וחומות מגן. עצם הדיון שכבר נפתח בנושא ניתוק ואדי ערה מישראל גרם נזק כבד, ואף עורר התנגדות גורפת ע"י ערביי ישראל עצמם. לו אף הסכימו רוב הערבים אזרחי ישראל בגבולות הקו הירוק לעבור עם אדמתם, לריבונות הפלשתינית, הרי שקל להיווכח שהדבר ישאיר את מדינת ישראל קרועה לגזרים, ועם שטח הקטן אף מזה שהוצע לה בתוכנית החלוקה. זאת ועוד, בהנחה שמדינת ישראל תישאר עם 100% יהודים ב- 80% משטחי הקו הירוק, וללא אף שעל משטחי 1967 וירושלים, האם משמעות הדבר וויתור פלשתיני על שאיפתם וכוונותיהם המעשיות "לזכות השיבה" ולביטול ריבונותה של מדינת היהודים, כתנאי לשלום? גם רוב יהודי מוחלט על מקצת משטחי הקו הירוק אין בהם כדי למנוע המשך תביעות הפלשתינאים לריבונות על כל שטחי מדינת ישראל, ובכל קו וקו שישראל תטען עליו כשייך לה, לאחר ההתנתקות החד צדדית משטחי יש"ע. אלה, מהמצדדים באידיאולוגיה של "שמירת זהותה היהודית של מדינת ישראל" בכל מחיר, צריכים לשאול את עצמם: האם המטרה הזו מקדשת את כל האמצעים שיהיה צריך לנקוט כדי להשיג מטרה זו? (שאלה זו תידון בהמשכו של מסמך זה).

על מקבלי ההחלטות לצפות שהרצון לשמור על איזון בין מספר היהודים ללא יהודים בין הירדן לים באמצעות תוכנית ההתנתקות, עלולה לשמש קטליזטור למגמה הפוכה לזו אותה מבקשים מצדדי ההתנתקות להשיג: הקמתה של מדינה פלשתינאית בלא הסכם עם ישראל, בנסיבות העלולות להביא לא רק להתנגשות צבאית ומלחמת טרור בלתי פוסקת, אלא להתפוצצות אוכלוסין בהיקף שיביא את השטח בין הירדן לים לעוני ודלות של תחתית העולם השלישי. זרימת הפליטים הפלשתינאים, או כאלה הטוענים לזכויות של פליטים בכל רחבי העולם, צפויה להיות בהיקף שיסכן את הסטטוס קוו המדיני, החברתי הצבאי והכלכלי, לא רק בתחומי ארץ ישראל המערבית, אלא גם במדינות השכנות ובמרחב כולו. זרימה זו של עולים פליטים היא הסכנה האמיתית המאיימת עלינו ולא הגידול הטבעי של אותם ערבים החיים היום בין הירדן לים. אין להתעלם מהחששות הכבדים של מצרים וירדן כתוצאה מהקמתה של מדינה פלשתינאית טרוריסטית ומהפכנית בסמוך לגבולותיהן, שתסכן את היציבות של המשטרים הללו. המוני הפלשתינאים שיגיעו לשטחים המפונים מיהודים, כשהם מלווים באלפי פעילי טרור מכל רחבי העולם המוסלמי, בראשות מנהיגים כמו נסראללה מנהיג החיזבאללה, מנהיגי החמאס, הג'יהאד וראשי טרור אחרים מסוריה, מאל-קעידה וממשמרות המהפכה באיראן –אלה יקימו באזורנו מדינת טרור שתסכן ישירות ומיידית את קיומה של ישראל.

ישראל תסכן עצמה ברבבות פליטים שישתכנו בשכונות עוני, בתנאי דיור ומחייה מחפירים אשר יחדרו לישראל מעל גדר הביטחון ובמנהרות מתחתיה, כדי לגנוב, לשדוד ולרצוח. אוכלוסייה ענייה זו תהווה אבן רחיים על צווארה של ישראל ומקור להאשמות ישראל במצבם זה. מי שסבור כי ישראל תצליח להחזיק את הפליטים החדשים הללו יחד עם התושבים הקודמים של מחנות עזה סגורים מאחורי הגדרות בלא מעבר לישראל – רק משלה עצמו. התקשורת העולמית, "ארגוני זכויות אדם", ארגוני טרור ויחידות צבאיות של האיחוד האירופי, האו"מ וקבוצות שמאל מרחבי העולם יציפו את רצועת עזה ושטחי יו"ש כדי להמשיך נגד ישראל את המלחמה הטוטאלית בכל דרך ובכל אמצעי.

משלב הקמת המדינה הפלשתינית, לא תעמוד לישראל שום טענה על בסיס החוק הבינלאומי, כדי שהיא תוכל למנוע כניסה של "פליטים פלשתיניים", קרוביהם, ובני משפחותיהם מכל רחבי העולם המוסלמי לתוך ארץ ישראל. פליטים אלה, שיחיו בתנאי מחייה קשים יקבלו תמיכה ומימון מארגוני הטרור וממדינות תומכות טרור כאיראן וסוריה. המהגרים לשטחים המפונים, ילחצו ללא הרף על הגבול עם ישראל, והם יעשו זאת תוך שימוש מושכל מצידם בלחץ בינלאומי על ישראל, כדי שזו תאפשר את מעבר הפליטים לאזורי יהודה ושומרון באמצעות "המעברים הבטוחים" שיפונו בהמשך הלחץ ממרבית הישובים היהודיים. למרות ביטולם והפרתם בפועל של הסכמי אוסלו בידי הפלשתינים,תידרש ישראל לממש את ההתחייבויות שניתנו בהסכמי אוסלו לפתיחת "המעברים הבטוחים" שבין הרצועה לשומרון ויהודה. והואיל ועל פי התקדים הבינלאומי, שטחי-פרוזדור המשמשים למעבר בין מדינות, עוברים לריבונות אותה מדינה שלה מספר תושבים רב יותר אותם משרת פרוזדור זה, כך שבקרוב מאוד תעלה דרישה למסור את שטחי המעבר הבטוח למדינת פלשתין. הואיל ומספר תושבי רצועת עזה גדול ממספר התושבים היהודיים החיים באזורים אלה תהפוך התביעה הפלשתינאית להפוך פרוזדור זה לשטח פלשתיני לעילה נוספת בסכסוך. המדובר בפרוזדור שיחתוך את ישראל לשניים ויפריד את שפלת יהודה והנגב משאר חלקי הארץ, תוך אובדן שטח גדול למדינת ישראל, וכפי שהדבר כבר הוזכר בהסכם אוסלו, ואשר הורחב ופורט במסמך "הבנות ג'נבה".

פרק ד' ההרס החזוי לחברה הישראלית, לכלכלה ולחוסן הלאומי

משמעויות הנסיגה על הכוח הלוחם, סדיר, קבע ומילואים, בצה"ל במערכת הביטחון ובביטחון הפנים

Ø מתכנני ההתנתקות לא ערכו כל עבודת הכנה ולא קיימת כל התייחסות לשאלה המתבקשת מאליה: כיצד יגיב הדרג הלוחם, בסדיר מילואים וקבע לפקודה שיקבל, אם יקבל, לביצוע הפינוי של אלפי אזרחים ישראלים, שיעקרו בכוח אלים מבתיהם, נחלותיהם, מקומות עבודתם ומרכזיהם החברתיים והדתיים?

Ø מה יעשה צה"ל, המשטרה וכוחות נוספים אם יתרחש סירוב פקודה המוני לבצע את העקירה, או שזו תעשה בדרך של מילוי הפקודה אך לא ביצוע המשימה?

Ø האם במקרה זה יצטוו חיילים או יחידות אחרות לאכוף בכוח על חיילים או יחידות מסרבות אחרות לאכוף את הפינוי? האם תהיה התנגשות בין יחידות לבין עצמן?

Ø מה יקרה למשמעת הצבאית, אם צה"ל לא יצליח למלא את המשימה, או שזו תלווה, חלילה, במצב בו חיילים ושוטרים מתעמתים באש חייה ובנשק קר עם מתיישבים ואזרחים אחרים מסרבי פינוי?

Ø האם הפינוי יתבצע בכל מחיר? האם זה כולל הפעלת אש חיה על אזרחים יהודים? הפעלת רכב משוריין וכלים מכניים לצורך מיטוט מבנים? האם פריצת מהומות אלימות, עד כדי הפעלת אש חיה בקו הירוק ובאזורים אחרים של המדינה, כולל בשטחי יש"ע, עלולה להוביל בלי שאיש ירצה בכך, למלחמת אחים?

Ø האם יש קו אדום שבו מחליטים לעצור את הפינוי של ישובים על פי מפת ההתנתקות?

Ø האם העימותים שקרו בחוף תל אביב ביוני 1948 אך בהיקף גדול בהרבה לא עלולים להתרחש כתוצאה צפויה של הפעלת 2 אוגדות על 18 יישובי הרצועה כפי שצה"ל מבין שעליו לבצעה? (ראו כתבה של בן כספית "החבילה" מעריב , ערב שבת 20-2-2004)

משמעויות משפטיות הנוגעות לפינוי אזרחים ישראליים, תקדים סיני חוקי היסוד וחקיקה חדשה

Ø האם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוקי יסוד אחרים, כגון חופש העיסוק, והמשתמע מהצהרת העצמאות בהיבטים של המשפט הבינלאומי, אינם אוסרים בתכלית איסור עקירה בכוח של אזרחים מבתים ומישובים שהוקמו כחוק וכדין בהוראותיהן של כל הממשלות הקודמות של מדינת ישראל?

Ø אם יובא עניין העקירה של יישובי יש"ע לפני בתי דין בינלאומיים העוסקים בפשעים נגד האנושות בכלל ובפשעי מלחמה בפרט, האם תוכל מדינת ישראל להתגונן בפני כתב אישום תיאורטי בעקבות פינוי בכוח-אלים של אזרחיה, שיושבו באזורים אלה בהחלטת ממשלה ריבונית, ובשטח, שעל פי החוק הבינלאומי (החלטת המנדט של סן רמו), הוא שטח הנתון תחת נאמנותה של מדינת ישראל עבור העם היהודי?

Ø האם רשאית מדינה להעדיף חקיקה הנובעת מהחלטה פוליטית (כגון טרנספר בכוח), על פני חקיקה בינלאומית בנושא זכויות האדם, האוסרת ביצוע פשעים אלה?

Ø האם רשאית הכנסת לחוקק חוקים שיש בהם מתן הכשר לכאורה, לביצוע פשעים נגד האנושות, כגון טרנספר גירוש "ויישוב מחדש" של אזרחים?

Ø האם תקדים זה של חוק העקירה נגד יהודים, איננו עלול לשמש תקדים גם לעקירתם בעתיד של אזרחים ערביים וגירושם מישראל?

Ø מה דינם של חיילים שיסרבו לפקודת ההתנתקות?

Ø האם פקודה לעקירה או לירי קטלני שיתחייב ממנה, הינה פקודה בלתי חוקית בעליל, שחובתם של החיילים לסרב לה, או שהיא פקודה חוקית?

Ø האם תקדים כפר קאסם, שבו נרצחו עשרות תושבים ערביים במלחמת סיני בפקודה צבאית ישירה, איננו חל על מקרה בו יצטוו מכורח הנסיבות חיילי צה"ל או שוטרים לירות ולהרוג מתיישבים המסרבים לצאת מבתיהם?

משמעויות כלכליות ישירות ועקיפות לפינוי ישובים ויישובם מחדש באזורי הארץ השונים

Ø האם נבחנו המשמעויות הכלכליות והתקציביות של הפינוי על היבטיו השונים: עלות פיצוי התושבים, בתיהם, נחלותיהם, מפעלים ומתקני תעשיה, מבני ציבור, תשתיות, מקומות מקודשים, בתי כנסת, ולהבדיל בתי עלמין?

Ø מהי המשמעות הכלכלית של העברת מתקני הצבא והביטחון על תקציב המדינה?

Ø מה השפעת הוצאות נלוות אלה להוצאות הישירות של מעבר הצבא מעזה ויו"ש לפי חלופה שהציגה המועצה לביטחון לאומי לשרון?

Ø האם מסוגלת מדינת ישראל לממן עלויות כבירות של ההת