שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים – ספורו של לוחם
ותמונות מהמלחמה
לפני שלושים ושש שנים נפלה בחלקי הזכות להשתתף כלוחם מילואים צעיר בקרב על
ירושלים במלחמת ששת הימים, והיום הייתי רוצה לשתף אתכם, מבוגרים וצעירים, עולים
וותיקים, בחוויית הקרב המיוחד הזה, במלחמה לשחרר ירושלים. המלחמה לא הייתה טיול
בית ספר, ואף לא תרגיל צבאי. עלינו לעיר לאחר שהתפרקנו מציוד צניחה כבד שהיה מיועד
לצניחה בעיר אל-עריש שבקדמת סיני. הגענו לעיר בדרך לא דרך בלילה שבין החמישה לשישה
ביוני 1967. בשכונת בית הכרם ירדנו למקלטים בהם נמצאו הורים ת נשים וילדים מפוחדים
מאש המרגמות והתותחים שהצבאות המצרי והירדני ירו על העיר העברית. הרבה אהבה הייתה
בלילה הזה בין הלוחמים לתושבים; הם כיבדונו במזון ושתייה והמריצו אותנו לטלפן
לבתינו. לכמה מבני המשפחות הייתה שיחת הטלפון הזו המזכרת האחרונה מיקיריהם. בחצות
הלילה קרא לנו המ"פ לתדריך קצר אותו נתן לנו בפתחו של אוטובוס ליילנד מרובע
על מפה שאיש לא היה מסוגל לראות את סימניה בחשכה. 3 דקות נמשך התדריך ובסופו הבנו
שעלינו לעשות מה שמיליוני יהודים חלמו עליו 1897 שנים – לשחרר את ירושלים.
אבל כובד משאה של ההיסטוריה נבלע בתוך ההכנות המעשיות הקטנות לקרב. תחמושת, ניקוי
נשק, מפות חומרי נפץ בונגלורים ופנסים,, כוחות ומשימות, מכתב אחרון ותפילה הדרך
לקרב. ישמרך השם ויחונך, יאר ה' פניו אליך חייל עברי היוצא לקרב בשם ה' עמו וארצו.
תרועות הניצחון לא נשמעו בין סמטאות העיר
המזרחית ובתיה של העיר העתיקה והמסתורית. 97מעט אחרי חצות. האוטובוסים מובילים
חטיבה שלימה בעיר המופגזת אל גדרות הגבול של העיר החצויה. מנדלבאום, שייח-ג'ארח,
בית הספר לשוטרים, סמטת המוות, אוגוסטה ויקטוריה ודרך שכם; עוד מעט קט, והשמות עקובי הדם הללו ייכנסו להיסטוריה של
מלחמות ישראל כזיכרון עולם לגבורת לוחמיהם. 97 מחברינו נפלו בקרב ומאות נפצעו. עוד
84 לוחמים מחטיבות השריון הראל, ירושלים הסיירת, יחידת דוכיפת גונדת הנ"ט
וחיל האוויר נפלו במלחמה הכבדה. עבור רוב הלוחמים המלחמה הזו הייתה הראשונה
בחייהם, אף כי לא האחרונה לאלה שהתגייסו לחטיבה כחיילים אלמונים לכל החיים. עוד 4
מערכות קרב נכונו לנו לחיילים הנאמנים זה לזה, לדרך לחברות ולאידיאלים המשותפים.
מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון, והמלחמות נגד הטרור הערבי. מדי שנה
עולים אנו לבקר את חברינו באנדרטת הזיכרון שבגבעת הסלעים של שייח ג'ארח. ככל
שחולפות השנים מאפיר שערנו והקמטים חורשים את פנינו. רק חברינו המתים נותרים
צעירים, ופניהם הניבטות אלינו מאלבומי הזיכרון, מזכירות לנו את הימים האפורים ההם
שלאחריהם השתנו חיינו עד לאין הכר.
תקופת הכוננות שקדמה למלחמת ששת הימים נוצלה לאימוני יעד מבוצר
ואימונים עם שריון במרכז הארץ..
והולכות היו רגלינו מפרדסי מחנה ישראל שליד שדה התעופה לוד ועד קסטינה וחרובית
שליד כפר מנחם שבשפלת יהודה.. עד שבמוצאי השבת של הארבעה ביוני 1967 ירדנו לפרדסים
שבשולי שדה התעופה ליד קיבוץ גבעת ברנר והתחפרנו שם. בבוקר מוקדם התעוררנו לקול
רעם מטוסי חיל האוויר שיצאו לתקוף את שדות התעופה המצריים והערביים ברחבי המזרח
התיכון.. אזעקות נשמעו וקולו של משה דיין
בקע מהטרנזיסטורים הקטנים שליוו אותו כל המלחמה... קיבלנו פקודה לצניחה קרבית
בלילה על אל עריש. בעוד כוח נוסף ינחת מהים וישמיד את תותחי הנברון שעל החוף.....
הקרב לשחרור ירושלים החל כשבאחת ושלושים הפעיל פיקוד המרכז בבת אחת מטעני רקטה
של מטעני-לסקוב כלפי העמדות הירדניות בקו העירוני בירושלים. עם רעם הפיצוצים האדיר
החלה ההבקעה כשגדוד 71 בפיקודו של עוזי עילם שועט אל הגדרות שבסמוך לסמטת רבנו
גרשום בשכונת מאה שערים, לא הרחק משער מנדלבאום וכקילומטר בקו אוויר מגבעת
התחמושת..
במהומה ובהפגזות הירדניות הכבדות על אזור הפריצה ניתק חלק מהגדוד ועשרות
פצועים והרוגים הובלו לתאג"ד שבסמטת גרשום. הפגזים הירדניים ירדו ברציפות על
גגות הבתים וחצרות הסמטה בלא הפוגה. לא היה היכן לתפוס מחסה, רק לזוז מעט מטרים
ספורים לכאן ולכאן בתקווה להינצל מהרסיסים הלוהטים...
בבוקר לחמה פלוגה ד' בוואדי ג'וז למרגלות השכונה האמריקנית בעיר המזרחית.
מחלקת מרגמות ירדנית ירתה על הכוחות, והמחלקה של המ"מ כושי ירדה לחסל אותם.
כושי ואחד הלוחמים נפצעו מאש הירדנים שהסתתרו מאחורי נשים וילדים במערה קטנה
בתחתית הוואדי, כושי שנפצע קשה בגרונו נותר משותק כל ימי חייו. מימין בתמונה הבאה
תראו את יצחק פנסו חברי לגדוד 890 בסדיר מוביל פצוע לתחנת האיסוף. פחות משנה לאחר
שצולמה תמונה זו נפל יצחק בקרב כאראמה..
הקרב התנהל בעיר המזרחית בכל עוזו על קו העמדות הירדני בסמוך לרחובה הראשי של
שכונת שמעון הצדיק ושייח ג'ארח. בבית האבן הלבן שבתמונה למטה הזה התנהלו מספר
קרבות טיהור, שלאחריהם המשיכו חלק מהערבים להסתתר במיטות ובחדרים צדדיים, ולהמשיך
ולירות בכוחות הזורמים ימינה לעבר שער שכם, שמאלה לעבר שכונת שמעון הצדיק וגבעת התחמושת,
ומזרחה לעבר השכונה האמריקנית, ליד מלון אמריקן קולוני הוטל והאוריינט האוז.
בבית הזה לחמו דוד ויוסי, קצין וחייל מהשורה נגד חיילים ירדניים שמיאנו
להיכנע. בתום הקרב חוסלו 6 הירדנים האחרונים בקרב אכזרי פנים אל פנים.
מראה כללי של אזור ההבקעה בשכונת שייח ג'ארח ושמעון הצדיק – שכונה יהודית
שנכבשה בידי הערבים במלחמת השחרור – ועתה מאוכלסת רובה ביהודים ששבו אליה. משמאל
בחלק העליון של התמונה למטה, נראה צריח
מסגד שייח ג'ארח.
בתי האבן וסמטאותיה של ירושלים רוו את דם חברינו. בתמונה שצולמה כחודשיים לאחר
תום הקרבות בעת צילומי שחזור צילמתי את המדרגות שעליהן ניתן להבחין אפילו היום
בכתמי הדם של הצנחנים שנהרגו בעת הפריצה לבניין..
היו גם רגעים קטנים שחיוך עלה על השפתיים – חיוך מנצחים עם עצב יהודי בלב...
גבעת התחמושת חודש לאחר מלחמת ששת הימים
בית הספר לשוטרים
שרידי הבונקר הגדול
התעלות וגב היעד
תותח דמה
ג'יפ לנדרובר ירדני שנשרף בקרב...
ועוד תעלות – דוממות לאחר הקרב הכבד והאכזר בו נפלו 24 מלוחמי גדוד 66,מהם
חברים שלי מבית הספר ולוחמים מהחטיבה. כשבעים ירדנים נהרגו באותו קרב...
מלון אמריקן קולוני הוטל
המלון נראה לנו כנווה מדבר בתוך אש הקרבות...
בבוקר ה 6 ביוני, מיד אחרי טיהור הבית
הלבן, כבשנו את המלון והמשכנו לעבר השכונה האמריקנית, צופים אל עבר הר הזיתים..
ובתוך סערת הקרב נזכרנו גם לדאוג לחתולי הרחוב ולהשקות אותם בחלב משומר....
רופא הגדודי שלנו אף יילד אישה ערביה שכרעה ללדת. הערבים נדהמו ליחס האנושי
שהפגנו כלפיהם. באחד המקרים בעת סריקות פרצה אישה ערבייה בזעקות והתחננה שלא נהרוג
את ילדיה.. הוצאתי מתרמילי את מנת המזון האחרונה שלי ונתתי לה....
בלילה נבלמה מתקפה משולבת שלנו על הר הצופים והר הזיתים בגלל טעות בניווט.
בקרב קשה של הסיירת ומחלקת טנקים נפלו מספר לוחמים... בבוקר נערכנו מתחת להר
הזיתים ומתחם אוגוסטה ויקטוריה להתקפה המכרעת על הר הצופים והרכזים המזרחיים
השולטים על ירושלים. עוזי זעק גדוד 71 קדימה הסתער. מאות חיילי הגדוד, עם רובי
אפ-אן מכודנים הסתערו על הגבעה כשאר מטוסי חיל האוויר הטנקים והסיירת מרתקים באש
מימיננו..
בתמונה למטה רואים את גבו של חברי מושיק גוטרמן המאגיסט ולפני ראובן גל חברו.
מושיק נפל כחצי שעה אחר כך בסמוך לשער החסידות, בצומת מוזיאון רוקפלר וראובן נהרג 6 וחצי שנים אחר כך מייד לאחר הצליחה של
תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים, 16 באוקטובר 1973.. רמי קופרבלום (כפיר) ייבדל
לחיים ארוכים, עמו ביליתי שנות חיים ארוכות בגן הילדים של בלה בחיפה ובכפר גלים נראה מסתער במרכז התמונה עם
רובה מכודן..
ועוד תמונה של פלוגה ב' הלוחמת עם רובים וכידונים באוגוסטה ויקטוריה
המשוחררת...
וכשניתה הפקודה של מוטה גור: כל הכוחות לנוע אל הר הבית... רצנו אל שער
האריות, מותירים את חברנו מושיק מאחורנו חלל.. האוטובוס מימין בער והטנק עמד בשער
מחפה על הפורצים שנעו שמאלה לעבר הר הבית.. התקווה, בוכים, שרים בגרון ניחר
וממשיכים במלחמה עד לשחרור העיר כולה בקרה האחרון על מלון האבירים שליד השער
החדש..
מלון האבירים – מקום בו נפל לידי אריה וייס ז"ל מאש צלף ירדני...
על קיר האבן נותר כתם דם אותו אני רואה כל אימת שאני מבקר במקום נורא ההוד הזה
– סמטת אל זאוולידה בשכונה הארמנית של העיר העתיקה.
ביום השישי בבוקר יצאנו מהעיר העתיקה ונסענו לחדרה וממנה לרמת פורייה לא הרחק
מהמושבה יבנאל, מקום מגוריו של מושיק גוטרמן ז"ל. אמו של מושיק שאלה אותנו
לשלומו וכולנו היינו משותקים מהלם..אמרנו לה בקול חנוק שלא ראינו אותו......
אחרי הצוהריים של יום שבת 11 ביוני 1967 עלינו על מסוק מדגם סופר- פרלון בדרך
לתקיפת פיק ותל פארס בדרום רמת הגולן. היה קרב קצר ואכזר בו דחקנו את הסורים מזרחה
ושחררנו את רמת הגולן מיד התוקפנים הסוריים שמיררו את חיי תושבי הגליל 19 שנים..
סייר שיווה אותנו בג'יפ סיור נורה ל די חיילים סוריים מתוך אמבולנס. באש כבדה
חוסלו היורים ולמגנת לבנו לא שעו המסוקים לקראיות העזרה שלנו, והלוחם נפטר מפצעיו.
היה קר בלילה ההוא ואנו עלינו ללא שקי שינה ומעילים. כשהתעוררנו מצאנו ילד
סורי קטן שהוריו נטשו אותו וברחו לסוריה. טיפלנו בו, חבשנו שריטה שידו האכלנו
וטיפלנו בו עד שהצלב האדום נטל אותו עמו לסוריה..אחר כך עלינו למשאיות סוריות
ישנות לטבריה ומשם חזרה לירושלים למסדר הניצחון והשחרור.
הפצועים הגיעו לרחבת הר הבית ודגלי החטיבה הונפו בגאווה אל על יחד עם דגל
ישראל – בפעם הראשונה והאחרונה. מאז נפל הר הבית שנית ורגל יהודי איננה דורכת בו.
וזו האחות שליוותה את הפצועים – חמודה ומתוקה כפי שרק אחות רחמנייה יכולה
להיות..
צועדים אל מסדר הניצחון, עייפים, מהורהרים עדיין לא מעכלים מה עבר עלינו ומה
נפל בחלקנו... אחרי 1897 שנים שוב צועד כוח יהודי לוחם ומשחרר במקום הקדוש ליהודים
תמונה אחרונה לפני החזרת ציוד
הקרב תם, עוד מעט נשליך את הציוד לערימות האפסנאות ונחזר הביתה, עד למילואים
הבאים, למלחמות הבאות, לחברים, לחתונות, לבריתות ולשמחות, לעצב ולחיי היום יום.
חיילים אפורים אנו. את הכומתה האדומה והכנפיים כבר מזמן אפסנו בארון המזכרות...רק
נותרו הזיכרונות וימי הזיכרון בהם נאספים אנו בגבעת הסלעים ללחוש תפילת יזכור לאלה
שאינם עוד איתנו, והשורות מתמעטות אך אינן כלות, ובשנה השלושים וחמש פגשנו בדור
הלוחמים מחליפנו,, שחזרו מהקרבות הקשים של מבצע חומת מגן נגד מרצחי עצנו המחבלים,
וידענו כי את החרב העברנו לטובים מאיתנו ונחושים לא פחות.
תג חטיבת הצנחנים משחררת ירושלים וצולחת התעלה
צילומים: יוסי שמי ויוסי בלום