|
הערכת מצב: מפעל
ההתנחלות לאן?
יוסי בלום-הלוי
18
בדצמבר 2003
בהערכת מצב לאומית קיימים משתנים מדיניים, צבאיים,
כלכליים וחברתיים המשמשים
את מנהיגי המדינה כאמצעי לקבלת החלטות. משתנים אסטרטגיים אלה הם
בעלי רמת
אי-וודאות גבוהה, וכתוצאה מכך הנחות יסוד מדיניות, או
"קונספציות" שעל פיהן מנסים לגבש מדיניות כוללת יוצרות לעיתים
קרובות מצבים של כאוס, המוביל במקרה הטוב לפגיעה באינטרסים לאומיים,
ובמקרה גרוע למלחמות, אסונות ואף לחורבן. מצביאים לאומיים רבים נכשלו
במהלך ההיסטוריה האנושית בהערכת יריביהם, כוונותיהם ויכולותיהם להוציא
לפועל את מטרותיהם, וכתוצאה מכך פעלו בדרך מנוגדת קוגניטיבית לאיומים
ולאתגרים שהעמידו יריבים אלה בפניהם, וכתוצאה מכך, הובילו את עמם ומדינתם
לקטסטרופה (1). כדי להבין את מדיניות ישראל, ואת מניעיו של ראש ממשלתה, אריאל שרון, מן
הראוי להכין הערכת מצב ובעזרתה להגדיר אסטרטגיה ואמצעים בהם נוכל להשפיע
על מהלכים ותהליכים המובילים, לדעת הכותב, לנקודת אל-חזור קיומית, ולמשבר
החמור ביותר בתולדות ישראל בעת החדשה: פירוק מפעל ההנחלות הציונית
בא"י, כשעל חורבותיו, הקמת מדינת טרור פלשתינאית המאיימת על קיומה וריבונותה של ישראל. מי
שסבור שחורבן מדינת ישראל יבוא בתהליך אפוקליפטי נקודתי, איננו מבין את
האכיפה-האסטרטגית שכופים עלינו
האירופים, הערבים וגורמים מרכזיים בשמאל הישראלי. בניגוד לישראל,
המפולגת והמפוררת במחלוקת קשה, לערפאת ולתומכיו בעולם ובישראל, יש
אסטרטגיה ברורה, והסטיות בלוח הזמנים, ביעד המוסלמי-פלשתיני–אירופי לחיסול
ישראל, הן כמעט שוליות. דבריהם של יאסין ונסראללה, בדבר חולשתה של ישראל
וכיליונה בעוד 20 שנה, אינם דברים בעלמא - הם נסמכים על מידע נכון,
ומבוססים על הערכות מצב ריאליות בדבר מצבה הפנימי של החברה בישראל. לשרון
אין ולו שמץ של סיכוי לממש את מפת הדרכים שלו, בשל הוויתורים שערפאת כבר
קיבל מביילין ואולמרט. חשוב להבין, כי הסכנה לקיומה של ישראל איננו נובעת בניגוד למה
שחושבים, מנשק גרעיני מוסלמי, ואף לא מכיבוש ישראל בעזרת אוגדות שיריון של
צבאות ערב שיפרצו לתוך ישראל; הסכנה נובעת בראש ובראשונה, מההתמוטטות
הפנימית של ההסכמה הלאומית, מפירוק השותפות היהודית ומאובדן הסולידריות
היהודית, שחיזקה במשך דורות רבים את העם היהודי בגולה וסייעה לשרידותו.
|
מי שסבור שחורבן מדינת
ישראל יבוא בתהליך אפוקליפטי נקודתי, איננו מבין את האכיפה-האסטרטגית
שכופים עלינו האירופים,
הערבים וגורמים מרכזיים בשמאל הישראלי
|
|
תהליכי התפוררות זו בחברה הישראלית הם דלק על מדורת
האנטישמיות, והם מחזקים את המגמות האירופיות להסרת הלגיטימיות של מדינת
ישראל, ולשחיקת מעמדה בעולם הרחב. נכון להגדיר את ערפאת כמנהיג טרור ופושע
מלחמה, אבל יש להודות שהוא חיה פוליטית בעלת כישורים מדיניים ויכולת
פוליטית, העולה כמה מונים על כל מנהיג ידוע בצמרת מדינת ישראל. ערפאת
מפעיל את האמנה הפלשתינית בתחכום רב, בנחישות ובגיבוי כלל לאומי למהלכיו
מצד בני עמו; ערפאת נעזר באירופה ובחוגים רחבים בארה"ב ובישראל על
מנת לפורר לעפר את מדינת ישראל השנואה עליו,. רשימת מקבלי כספים וטובות
הנאה יהודיים בישראל היא ארוכה ולא מכובדת, והיא משפיעה על גורלנו בארץ,
בדרך בה יוצרת לרוצח מהמוקטעה ברמאללה חגורת הגנה וחסינות מפני עונש על
רציחותיו הבלתי פוסקות. ישראל היא אומה הנלחצת קשות בשני מהלכי מלחמה
מקבילים, הפועלים על חוסנה הלאומי וגורמים, לריפיון ולחולשת הדעת של
מנהיגיה: המעגל האחד הוא המלחמה החיצונית נגד הפלשתינים, והשני הוא מלחמת
אחים פנימית על זהות המדינה היהודית ועל מטרותיה הלאומיות. אם תרצו שתי
מלחמות אלה גם יחד, הן
מלחמת השחרור השניה של העם היהודי, ותוצאותיה יקבעו אם נחדל או
נמשיך לחיות, זו הברירה היחידה ואין בילתה. מלחמת האחים הפנימית לא לבשה,
עדיין, סממנים של שפיכות דמים, אבל המרחק איננו גדול – הוא קרוב יותר ממה
שאנשים בישראל יכולים לשער. בואו ונבחן עתה את המנהיג של מדינת ישראל במלחמה זו – רוה"מ אריאל שרון. זהו איש
שכישוריו הטקטיים במלחמה הוכחו זה מכבר. שרון הצטיין בכל תפקידיו כמפקד
דיביזיה דגול, אבל כשל
בקריירה המדינית הארוכה שלו, כשנתן לבגין הכשר גורף למהלכיו
בקמפ-דיוד; כשהרס בצורה ברברית את יישובי סיני; כשיצא למלחמת לבנון בלא
שהצבא היה מוכן למלחמה; שפעל כפי שפעל ללא הסכמה לאומית, אך בעיקר משום שלא הבין את החברה הישראלית
בכלל ואת השמאל בפרט. כישלונותיו עלו לו בועדת כהן על אירועי סברה ושתילה, בדה לגיטימציה עולמית, ובהקפאה
פוליטית עמוקה למשך 20 השנים הארוכות באופוזיציה. תרמו לעלייתו לראשות
הממשלה, הפיאסקו הצורב של ממשלת אהוד ברק, וכמובן עצתו הנואלת של ליברמן
לנתניהו, שלא להתחרות בשרון למשרת ראש הממשלה מטעם הליכוד, באותן בחירות.
שרון התגלה כאיש שאיננו ניחן בכישורים של מנהיג מלחמה כלל לאומי כדוגמת
אברהם אבינו, דוד המלך, צ'רצ'יל, רוזוולט, ובן גוריון. לשרון מעולם לא
הייתה יכולת להעריך אסטרטגיה-מדינית רחבת טווח מעבר למהלך אחד או שניים קדימה – דבר המבדיל את היכולת
הנדרשת ממפקד אוגדה לעומת זו הנדרשת ממצביא מלחמה לאומי בעת מצוקה. זה האחרון חייב להיות אדם בעל
חזון-לאומי, הבנת מציאות פוליטית, ונחישות לדבוק ביעדים הקריטיים שהוא
הציב למלחמה זו עבור בני עמו. שרון בחר בדרך הפופוליסטית הקלה: לא להיאבק
על דעותיו בעניין חוסנה של מדינת ישראל וצדקת דרכה. נכון, קל יותר
"לזרום עם תביעות העולם" והשמאל מישראל, מאשר להילחם על
האינטרסים של העם היהודי בארצו. אבל לשרון, כמו לכלל המנהיגות הכושלת של
ישראל על כל זרמיה, 4 השנים של הקדנציה הקרובה הם חזות הכל, ולעזאזל
המולדת והזהות היהודית. כך החליט שרון "להקים מדינה פלשתינית זמנית", לוותר על חלק
גדול מיש"ע וכנראה גם על כל הגולן, בתקווה שבינתיים יחלוף לו הזמן,
מנהיגי ארה"ב, עליהם הוא משתית את יהבו כליל, יוותרו לו על מפת
הדרכים המסוכנת. שרון סבור שאם אפשר לשמור על חלק קטן מיישובי יש"ע
זה בסדר- ואם לא, לא נורא!
נוביל בקרב מאסף את אזרחי ישראל לנקודה שבה לא תהיה להם ברירה, וייווצר
מצב של "מלחמת אין ברירה", כחזון השמאל, ואז יצא העם ויילחם על
חייו בקונצנזוס מלא, ויבוא לציון גואל. שרון סבור שאזרחי ישראל, גברים,
נשים וילדים צריכים לתפקד תחת ממשלתו כ"יחידה צבאית" הסרה למרותו, כאילו היה שילוב של ראש ממשלה ומפקד
אוגדה גם יחד; וכי אזרחי ישראל צריכים לומר אמן, ולברך על מנהיגותו
הדגולה, גם כשמאות אזרחים נרצחו תחת שלטונו. אבל הוא טועה וממשיך לטעות
ולהטעות: 1200 חללי אוסלו,
950 מהם בתקופת כהונתו אולי טעו בחייהם אבל במותם ציוו אותנו לנו לומר לו – חדל!. טעות נוספת
שלו מוליכה אותו למסקנה מוטעית, שהרס יישובי סיני, שעבר בשקט יחסי, ישמש
מודל להרס יש"ע והגולן. כדחפור אנושי שרון נחוש להרוס ישובים, בדיוק
בצורה שבה בעבר עקר עבורם הרים וסלעים. שרון פועל באותה דרך בה שלח יחידות
קומנדו להתיש את האויב בקרבות הפתעה בלילות ובמחשכים, בטרם פרץ הקרב
הגדול. הוא סבור שהמתנחלים, שהיו באי ביתו ומעריציו בעבר, ילכו אחריו גם
עתה, באש ובמים. כשהוא מדבר על "צעדים כואבים" הוא שוכח שלמען
שלומו של עם ישראל עשינו צעדים כואבים במלחמות בלתי פוסקות 2000 שנים, מתוכן 125 שנות מצוקה בדרך לבית
השלישי, "ומגיעים לנו" בדין ובזכות בית ונחלה בארץ למענה
נלחמנו. כרגע אנחנו עבור
שרון "בעיה-קטנה" שיש לטפל בה בשיטות הטקטיות הידועות; הוא מנסה להרדים את היריב ולרכך אותו
באש-מכינה כהקדמה לקרב הגדול. הוא ידע שערוץ 7 הוא מכשול בדרכו, בהיותו
אמצעי יעיל להעברת מידע בעת שיחל הרס הישובים! שרון הוא יסודי בהכנות
וקציני צה"ל בכירים כבר התאמנו עם שחקני התיאטרון הקאמרי והבימה
בתסריטים בהם יהיה צורך להתמודד עם עקירה וגירוש של ילדים בוכיים, אמהות
זועקות וגברים המגוננים על ביתם נגד משטרת הגטו "והקאפו" של
מפקד מחוז ש"י - ממשיך דרכו של ש"י-ההגנה, ארגון החושך, שהיה
אחראי לסזון נגד האצ"ל
והלח"י בתקופת המנדט.
טומי לפיד הוא הטומיגן-המשפטי של שרון, ושרי שינוי, הם האגד
ארטילרי לריכוך המתנחלים בתקשורת ובמשרדים בהם הם פועלים, החל ממשרד הפנים
וכלה בתשתיות.
|
הכרזותיו של שרון על סיום
ה"כיבוש" של
הפלשתינים אף הם לא היו פליטת פה – כמו גם מהלכיו של אהוד אולמרט להחתמת
היצוא של תוצרת יש"ע לשוק האירופי בטלאי צהוב. הנביחות הן
אולי של אולמרט אבל הקול הוא קול שרון 
|
שרון הוא רוה"מ היחידי שהעז להעביר החלטת ממשלה בדבר הטלת קנס דרקוני למפרסמים בערוץ 7,
והמהלך המנוגד חוקתית לחוק יסוד חופש העיסוק עבר מאז בתקשורת בקול דממה דקה! לית דין ולית דיין בממלכת הצדק של רובינשטיין ואהרון ברק. וכשזה עבר, הגיע שופט שהפסיק את שידורי הערוץ, ובזה סתם את פיות מתנגדיו הפוטנציאליים
בקרב הקרוב על יש"ע. מוסרי שטחים לריבונות זרה זוכים לכבוד מלכים אצל נשיא
בג"ץ ונשיא המדינה, אבל קברניטי ערוץ 7 ורבניו – צפויים למאסרים על
הבעת חופש הדיעה! אכן ישראל היא דמוקרטיה של סדום וממשלתה ממשלת זדון!
הכרזותיו של שרון על סיום ה"כיבוש" של הפלשתינים אף הם לא היו פליטת פה – כמו גם מהלכיו
של אהוד אולמרט להחתמת היצוא של תוצרת יש"ע לשוק האירופי בטלאי צהוב.
הנביחות הן אולי של
אולמרט אבל הקול הוא קול
שרון, אדוניו. ועתה, למהלך הטקטי הקרוב מאוד של שרון, בדרך לחיסול יישובי
גוש ההר, בבנימין, יהודה שומרון עזה והבקעה. 10 בסיסי צה"ל ננטשים
בבקעת הירדן על ידי מופז, והפלשתינים כובשים אותם מיידית! האם מישהו סבור
שנטישה זו נעשית בלא הסכמתו של הגנרל הדגול אריאל שרון?!. אולמרט בראיון
לעיתונות משמש "כאיש הרע" של שרון. אולמרט הוא המכניס של העז
לחדר, ושרון הוא "האיש הטוב" בסיפור, המוציא אותה החוצה; שרון
הוא הסבא הטוב והמיטב, שימתיק את גלולות המוות של אולמרט. ומופז הוא האיש
הטוב-הרע בסיפור המרושע. הוא תלוי בשרון כי אין לו משענת פוליטית, זולתו.
הוא מכין את מועצת יש"ע לפרוסת הסלאמי הבאה באסטרטגיה-רבתי זו של
שרון: ליצור את התקדים של פינוי "מאחזים" מיושבים עם עשרות
משפחות. אם זה יעבור בשלום – היעד הטקטי הבא במהלך-המערכתי של שרון יהיה
חיתוך של ישוב אחד או שניים מהבשר החי של המדינה: ישובים מאושרים ומבוססים
– נניח גנים וכדים, פני חבר ונצרים, כפר דרום ומורג. ואם טרנספר זה יעבור
"בשלום" – אז שילה ובית אל בתור! ומכאן המפולת וניצחון הטרור -
שלמים. זוהי על רגל אחת הקונספציה של שרון. הוא סבור בטעות שיצירת רצף
טריטוריאלי "איכותי" לטובת הפלשתינים יאפשר להם להקים
"מדינה זמנית", ובזה "יסגור עניין" לדורות. זוהי
הנקודה בה סבור שרון שהוא יסיים את המלחמה בת 3.5 השנים עם ערפאת וארגוני
הטרור, או לכל היותר יוריד את עצימות הקונפליקט "למימדים
נסבלים" של כמה עשרות נרצחים בשנה. כמו בגדר-הפרדה חסרת התועלת שהוא
נגרר אליה, כולנו, כיועץ האוויל של המלך האכזר: גם נשלם מחיר כבד על מצעד
האיוולת של מדיניותו, גם נאכל ביאושים מהאו"ם ומדעת הקהל, וגם נלקה
במכות רצח בשל קוצר ראותו הפוליטית של מי שנחשב "אריק מלך
ישראל". שרון נכשל כמנהיג לאומי, נכשל בהבנת המציאות הפוליטית באזור
ובעולם, והוא נוהג באזרחים כאילו היו בשר תותחים במלחמות ההתשה הכושלות
שלו. שרון הוא מנהיג רע של עם שבו חלק נכבד ממנהיגיו סבורים, בדומה
לאויביו הפוליטיים בעולם, שחיסול יישובים, הגליית מאות אלפים ושבירת עמוד
השדרה הציוני של העם היהודי - הם הפתרון לבעיית הטרור, לאיומי המלחמה ולשמירת "זהותה
היהודית" כביכול, של מדינת ישראל מול הרחם הפלשתינאית הפורה. ככל
שיימשכו מהלכים מתואמים של אנשי שמאל באירופה ובעולם להחלשת מעמדה של
ישראל באזור ובעולם, תלך ותגבר הסכנה למלחמת אחים במעגל הפנימי של מלחמת השחרור השניה של עם ישראל,
בין נאמני ארץ ישראל והיהדות, לבין הנוטשים והמתייוונים, בין שומרי אמונים
לבין מטמאי השמנים.
הערה (1) דיסוננס קוגניטיבי – ראה "מצעד
האיוולת", ברברה טוכמן, הוצאת מעריב. –כדי שאירוע ייחשב כדיסוננס
קוגניטיבי, הוא צריך להתרחש בתקופה בה אלה שהיו אחראים לכישלון או המחדל
יכולים להבחין בתוצאותיו עוד בחייהם, ושניתן בתקופה הזו לאבחן את סיבותיו של הדיסוננס
הקוגניטיבי, ולהפיק לקחי אמת סמוך לתקופת התרחשותו. בעת כתיבת התיאוריה
המדינית שמאחורי הדיסוננס הקוגניטיבי, ברברה טוכמן המנוחה לא שיערה שבבית היהודי
השלישי, לאחר שני חורבנות נוראים, יקומו מנהיגים שיראו בהסכמי אוסלו ראשית
גאולתנו, וכי פרוק ההתנחלות היהודית בארץ ישראל הם בעיניהם, "מהות
הציונות", וכי הטרנספר של יהודים, להבדיל מזה של הערבים, הוא מעשה
הומני וציוני כאחד.
|
