אתר תכלת זהב - דעות

יוסי בלום הלוי הוא לוחם וחוקר של מלחמת יום הכיפורים. שרת בחטיבה הצנחנים 55 משחררת ירושלים וצולחת התעלה. מחבר הספרים "כשקוראים לצנחנים" - מערכות 1972, "התקדשות – זיכרונות ממלחמת יום הכיפורים" – מתאם 1999. עובד כאיש מחשבים, בחברת הייטק.

קווים למאבק בטרנספר – האסטרטגיה של מרי הלבבות

יוסי בלום-הלוי
24 בדצמבר 2003

אני טוען כי אנחנו, המתנחלים בכלל והימין בפרט, טועים בגישתנו למאבק, ונדמה לי כי לא הכנו שעורי בית לקראת המאבק הגורלי המתפתח במיגרון. מיגרון היא אבן הבוחן - בבחינת קרב הפתיחה נגד הטרנספר. אם נחזור להיסטוריה של חורבן בית שני, ניווכח שהאסטרטגיה שהתוותה הממשלה לטרנספר היא זו בה נקטו הרומאים בעת המרד הגדול – לכתר ולהשמיד ישוב אחר ישוב, מבצר אחר מבצר – תוך הימנעות מאיסטרטגיה של קרב גדול אחד נגד כל הישוב היהודי. איזו אסטרטגיה עלינו להעמיד מול העוקרים והנוטשים?

נראה כי השלב שבו יערך הגירוש עוקף בג"ץ של מיגרון כישוב חי ונושם – יהיה השלב בו מופלת קובית הדומינו הראשונה כהקדמה חלילה, למפולת הכללית של יש"ע ואולי של מדינת ישראל כולה. על כן, אנו עומדים על פתחו של מאבק, שלא ברור אם מנהיגנו ערוכים לנהל אותו בתבונה ואחריות - מרי אזרחי בלתי אלים עם ריכוז של אלפים המוכנים להיאבק בידיים ובגוף חשוף נגד העוקרים. מה יהיו תוצאותיו של מאבק כזה? מהם הסיכונים לחיי אדם? אף אם יימנעו הצדדים משימוש בנשק חם, אבן יכולה להרוג, מרובה עלול להיפלט כדור, והמון של אלפים הנלחץ בזעם, בהלה או מנוסה, עלול לדרוס תחת רגליו, אפילו בלא כוונה, חיילים, שוטרים ואזרחים. שיהיה ברור: אי אפשר לעקור ישוב, שמגיניו עוצרים בחירוף נפש את הדחפורים בלא שתופעל אלימות. במצב הזה הצד העוקר יימצא על קרני הדילמה - ירצה לעקור, יצטרך לפעול בכוח עד כדי שפיכות דמים. האם שרון, קפלינסקי ומפקד משטרת ש"י, יהיו נחושים עד כדי שפיכות דמים להרוס את מיגרון? האם הוראותיו של דן קרצר, שגריר ארה"ב בישראל (הנציב האמריקני העליון לישראל) לממשלת ישראל לעקור את הישוב יתממשו?

מנהיגינו נמצאים בדילמה כיצד לנהוג: אם נפעל בתקיפות רבה – הם עלולים לגרום לביקורת חריפה בתקשורת ולסחף ציבורי נגד כלל מפעל ההתנחלות, שבלאו הכי מצוי במתקפת תקשורת כללית של רצח אופי והכפשה פרועה. מנגד, אם יפעלו בהססנות הם עלולים להפסיד קרב חשוב מאוד בדעת הקהל ובתודעה הציבורית הישראלית. מכל מקום, שבוע לאחר דחיית העקירה, מסתמן קו תקיף אבל לא פרוע מצידם של מנהיגי המתנחלים. ולרשטיין, ראש המועצה האזורית בנימין, "הצליח" לפי דיווח עיתונאי, להזהיר או "לאיים" על שאול מופז במלחמה של ממש כששמע מפיו על הכוונה של משרד הביטחון להרוס את הישוב.

כיצד כל זה יראה כשאלפי שוטרים וחיילים יסתערו על מיגרון כדי למגר את המפעל ההתנחלות? מה יקרה כשייפול החלל הראשון בקרב? כיצד יראה הקרע בחברה הישראלית כשיהרג החייל או המתיישב הראשון בקרב? מה תזעקנה האמהות של החיילים או המתיישבים, אם גם עתה השנאה נגד המתנחלים כה קשה ונוראה, ועל כל חלל הנופל בקרב על אחיזתנו ביש"ע מתפרצת הסתה פרועה המלווה בקריאות נזעמות לנטוש את ההתנחלויות, לא להגן על המתנחלים בשטחים, ולברוח לקו הירוק. ומה על "שלטון החוק", מה על חוקי היסוד בדבר כבוד האדם וחירותו? מהי זכותה של המדינה לעקור אדם המחזיק ברכוש ובנחלה שנרכשו כדין? האם יידחקו המתנחלים לפינה שממנה המוצא היחידי הוא מאבק אלים? אין שום אסמכתא חוקית המתירה למדינה לעקור ישוב שלם. את ימית עקרו והרסו "בהחלטה מדינית" של הממשלה, שגובתה על ידי החלטת הכנסת. ומהצד המעשי: אפשר להרוס בית, אולי אפשר להרוס מספר בתים, אבל ישוב שלם!? זו כבר משימה שמשמעותה פשע מלחמה, וחוקיותה, אם אפשר לקרוא לה בשם שכזה, תלויה בחקיקה מיוחדת. חקיקה כזאת לא תבוא בקלות, ובנסיבות שבהן שרוי הליכוד – חקיקה כזו רחוקה

אין שום אסמכתא חוקית המתירה למדינה לעקור ישוב שלם. את ימית עקרו והרסו "בהחלטה מדינית" של הממשלה, שגובתה על ידי החלטת הכנסת.

ממימוש. גם בשמאל מתחילים הרהורים על מעשיות הטרנספר. הפרשן המשפטי משה נגבי אומר כי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו מאפשר פגיעה בקניינו של אזרח ישראלי ביש"ע. פינוי אזרחים ישראליים מיש"ע יצריך חקיקת חוק מיוחד וברוב של 61 חברי כנסת. כך גם פסק בית המשפט העליון (ע"י השופטת דליה דורנר) שלכל תושב ותושב עומדת זכות לעתור ולהיאבק משפטית על פי חוק יסוד כבוד האדם, קניינו הפרטי וחירותו. מדינת ישראל עומדת עתה למבחן ועליה חובת ההוכחה שחוק זה חל גם על יהודים ומתנחלים. מדינת ישראל מצטיירת היום כישות רפת ידים וחלושה כשמדובר בעובדי הסתדרות ובמפגינים ערביים; אך כשמדובר במתנחלים – הם יוכו ביד חזקה ובכף דחפור נטויה – וייקוב הדין את ההר. ניסתי פעם לשכנע בכיר במועצת ישע שמאבק עם אלפים הוא הדרך היחידה, אבל הוא אמר לי שהם פוחדים שהאלפים לא יצאו למאבק, וזה מפחיד אותם יותר ממשמעות אי העשייה של מאבק כזה. ייתכן והיום כבר ירד האסימון, וכעת מבינים שהמלחמה היא על הבית – ועל כלל מפעל ההתנחלות. על כן מנהיגינו חייבים להכריז בגלוי על מרי אזרחי בלתי אלים, ולקרוא לאלפים לצאת לרחובות, לכבישים, לגשרים ולחסום בגוף ורוח את המשטרה וכוחות העקירה. הכרזה זו אולי תרתיע כאמור, את ממשלת שרון, אולמרט ולפיד ממלחמת אחים ומאנרכיה שכבר שוררת בישראל בכל תחום, אולם יש לקחת בחשבון שעלול גם לקרות ההפך מהכוונה הזו. מלחמות אחים אינן קורות הן נגרמות, כי מקבלי החלטות וקבוצות לחץ מקרב השמאל מובילים אותנו בעיוורון לסכנה הזאת. אם מישהו סבור כי מותר ליוסי שריד ולעמוס עוז לחסום כבישים ולהרוס גשרים כדי לעצור את פקודת הטרנספר, מדוע ייאסר על אוהבי ציון להגן על ישוב חי ונושם, מאושר וחוקי נגד רשעות פוליטית ואינטרס זר השואפים להרסו? עם כל הסיכונים – חייבים לצאת במאבק בלתי מתפשר בטרנספר. דרושה אמנה ציונית חדשה שתציב חלופה לדרכם של ביילין ואולמרט.

מרי נגד משטר רשע איננו בהכרח מרי מזוין או אלים. מרי שלנו יהיה מרי של הלבבות. מרי של זעם ונחישות נגד המנסים לדכאנו

הנאבקים בטרנספר, חייבים לנקוט באסטרטגיה של לחימה בפשעי הטרנספר, אבל בלא לקרוע את מעט הקורים הקושרים בין הימין לשמאל במדינה . שיהיה ברור: המאבק המתרקם ייערך בכוחות לא שווים. בגבם של הממשלה ותומכי הטיהור-האתני המסתערים עלינו, נושבת רוח זרה של שנאת ישראל ורצון להחלישה. אנו לוחמים נגד הרוח – בקרב מאסף של מעטים נגד רבים. קיימים סיכויים רבים שהם יצליחו להרוס את מיגרון, ואולי בעקבותיו, גם ישובים אחרים. הכאב יהיה נורא, והשבר מסוכן וגורלי, אבל אסור לוותר על ארץ ישראל למרות הכל. אנו נכריז כי מעשה הטרנספר הוא פשע נגד האנושות בכלל ונגד העם היהודי בפרט, וככל פשע הוא איננו חוקי ויתבטל ברגע שהשלטון יחזור לידנו. חיכינו 1878 שנים מחורבן בית שני ועד להכרזת העצמאות –אז נמתין עוד דור לשיבה אל נחלותינו מהם עקרה אותנו יד אחים זדונית. ושיבה זו בוא תבוא. כל ישוב שייעקר - ייהרס ויחרש עד היסוד כדי שלא ניתן לאויב הערבי את בתינו ונחלתנו עד אשר נשוב אליה – כי אנו נשוב אליה בעזרת השם; כי הארץ הזו כולה שלנו, מכוח ההבטחה הדתית, אך גם מתוקף ההכרה בזכותנו הלאומית והמשפטית בארצנו, כפי שהוסכמה על ידי חבר הלאומים, בעת שחולקה הירושה העותומנית בתחילת המאה הקודמת, ונקבעו גבולותיו הסופיים של המזרח התיכון, כולל זכותנו על כל ארץ ישראל. זכות זו איננה ניתנת להפקעה מידנו – גם לא ממשלה של יהודים המועלת בתפקידה ומוסרת מה שאיננו שייך לה, לאויב! לא נרים ידינו על תוקפינו. נחשוף חזה ליורים אם יירו בנו. נהרג ולא נהרוג, יהיה אשר יהיה! מרי נגד משטר רשע איננו בהכרח מרי מזוין או אלים. מרי שלנו יהיה מרי של הלבבות. מרי של זעם ונחישות נגד המנסים לדכאנו. הם ייכשלו מול זעמנו וכוח רצוננו. שום משטר רשע לא החזיק מעמד. לשקר אין רגליים, ומי שמאמין בצדקת הדרך ינצח במערכה, אף אם תארך שנים ארוכות. ארץ ישראל נקנית בייסורים, ואנו חווים היום את ייסורי הגאולה של ארץ ישראל. נקבל ייסורים אלה באהבה.

תגובות