תקשורת עוינת
תקשורת עוינת אולפני הטלביזיה בירושלים
לעובדים המסורים בתמונה אין קשר לכתבה
ללא
מילים: שלי יחימוביץ
|
|
בערב ה- 20 לאוקטובר
2001 סיימה שלי יחימוביץ -מחדשות הערוץ השני ראיון עם השר פרס. יחד עמה ראיין את
השר שמעון שיפר מידיעות אחרונות. וממש בדקות בהן לוחמים חיילי צה"ל מלחמה
לחיים ולמוות עם האויב, למען הצלת מדינת ישראל מהטרור - יחימוביץ ושיפר מראיינים
את השר הסהרורי והחתרן ללא לאות, המגיע לאולפן כשהוא מוקף בחגורה חסרת תקדים של
אנשי אבטחה. מחר יצא החתרן לתאם עם האמריקנים לחץ נגד הממשלה בה הוא חבר ולה
נשבע אמונים. כל הראיון הזה מתוזמר ומתוזמן מראש. יחימוביץ שואלת את השאלות "הנכונות",
ויודעת שתקבל לשיטתה את התשובות התעמולתיות-שקריות שהיא רוצה בעזרתן לעצב את דעת
הקהל. אם זו לא עריצות, עריצות
מהי? יחימוביץ לא שמעה על סגנון חדש בתקשורת ששמשה דגם לישראלית: התקשורת
של אמריקה. שם לא תמצאו ולו תחנה
אחת שתעז לנהוג ולו רק מידה של אחוז אחד
מהבוגדנות והמשת"פיות שהתקשורת הישראלית נוהגת בארצה ובעמה. פטריוטיזם?
מילה גסה. אמירת אמת? הצחקתם את שלי וחבריה! האמת השקרית נוסח אורוול היא האמת
שלהם. ערפאת אצלם הוא הפרטנר. טרנספר - זה רע רק כשמדובר בערבים. ליהודים מותר
וחובה לעשות טרנספר. תקשורת עוינת השתלטה לנו על האוויר. הם חונקים אותנו. הם רוצחים
את נשמותינו. הם פירטים שודדי דעת וגנבי מציאות. הם ילכו לכל מעשה שירע לישראל.
הם יורקים למיליוני יהודים בפרצוף. אין להם בושה, אין להם מצפון. המצפון שלהם
הוא המצפן של "מצפן"-הבוגדנית, כפי שהיא מתגלמת היום בגוש שלום עכשיו.
הם תוקעים סכין לחיילי צה"ל. הם מסיתים ואומרים לפרס שהימין גורם ללבנוניזציה
של ישראל (כאילו שלא השמאל וממשלות
השמאל גררו את ישראל למלחמת הדמים שבה אנו מצויים באין מוצא). אין להם רחמים. לא
לפצוע מפיגוע טרור, לא כבוד למתים לא כבוד לחיים. הם מאשימים את הימין הקיצוני
שכביכול רוצה לרצוח את פרס. הם עוזרים לאויב. הם יוצרים בעולם תחושה שאין אחדות
כשיש אחדות. מדוע אנו מניחים להם להשתולל? הם לועגים לאמריקה הפטריוטית, צוחקים לנשיאם המזכיר את
אלוהים. מגנים בחצי פה את המלחמה בטאליבן. שאלה לי לכל גולש: מדוע איננו כובשים בדרך של מאבק פסיבי והפגנות זעם
שקטות את תחנות הרדיו והטלביזיה ומערכות העיתונים העוינות, המנהלות, במקביל לאויב,
מלחמה בעם ישראל? האם יש למישהו הסבר כיצד יוצאים ממצב של השפלה מתמדת למאבק בו
נכתיב לתקשורת ונכריח אותה להצטרף למלחמה באויב, והפעם לצדו של עם ישראל? נ.ב האם ראיתם יום לפני רצח
גנדי את הפרשן של הערוץ הראשון
"לענייני ערבים" עודד גרנות? מעבר להיותו שמאלן
קיצוני ופרשן-אוהד של ערפאת, גרנות, כפי שהוצג בראיון, היה אדם קטן, עלוב, נמלה פחדנית חסרת
כבוד-לאומי המתרפסת בפני מוברק השחצן, שונא ישראל, צבוע כשועל של פינוקיו בערוץ
הילדים. לא אלאה אתכם בכל התרפסותו של גרנות בפני התנין הגדול מארץ מצרים, רק
שלאחר שמוברק סיים שטף של איומים והצעות שלום-מוות לישראל, הוא פונה למצרי
ושואל-מתריס: "נכון שבישראל יש חוסר קונצנזוס בענייני ירושלים (כך! יהודי אומר
לאויב) אבל בעניין הפליטים בישראל יש קונצנזוס שלא להסכים".....כך מצטייר
עיתונאי הערוץ ראשון. לגבי שאר תחנות הרדיו, גל"צ קול ישראל – כולן אותו
טון, אותו מסר, אותה עוינות. תראו כיצד סקרו את רצח גנדי....ותבינו. אתר תכלת זהב קורא
לקוראיו לצאת במאבק חסר פשרות בתקשורת העויינת! טלפנו, שלחו דואר אלקטרוני,
פקסים, הפגינו, טלפנו לכתבים עוינים, אל תניחו להם להשחית את המורל הלאומי בעת
מלחמה! |