ישראל לאן?

על מטרות המלחמה, זכויות העם היהודי ויעדי השלום

יוסי בלום הלוי

· הבנת הבעיה קודמת לפתרון

במלאת שנה למלחמת אוסלו, נמצאת מדינת ישראל בצומת דרכים גורלית, ובה היא נדרשת להגיע להכרעות היסטוריות מרחיקות לכת באשר להמשך דרכה, ועל כן, הרישא של המאמר, ישראל לאן? הבעיות בפניהן ניצבת מדינת ישראל אינן מתמצות בשאלת מדיניות הביטחון, תורת הביטחון והדוקטרינה הצבאית, שהרי אלה אינן אלא נגזרות של ההסכמה הלאומית האמורה להכתיב את מטרות המלחמה ואת המחיר שיידרש להשגתן. עד היום לא נערך כל דיון ציבורי במטרות המלחמה ויעדי השלום אותם, רוצים אנו להשיג בסיומה. מלחמת אוסלו, לדעת הכותב, מתנהלת בשני מעגלים חופפים: המעגל המלחמתי-החיצוני של מלחמת ישראל – פלשתין, והמאבק הפנים-ישראלי על ההגמוניה בחברה הישראלית בעידן הפוסט-אוסלואי. מאבק איתנים זה יקבע בסופו של דבר את אופייה של המדינה אותה נרצה להקים מחדש על הריסות המבנה הישן שקרס בתחילת הקרבות כמגדל קלפים. מרד ערביי ישראל, והשאיפות של הפלשתינאים להכתיב סדר מדיני חדש על בסיס אמנה הפלשתינאית, אלו הן שתי מהפכות, ולא יחידות שהתרחשו, תוך כדי קריסת הסדר המדיני הישן בקרב הקהילות הלאומיות בארץ ישראל המערבית. בלא הבנת מהותה של המלחמה לא ניתן להציב יעדים לשלום. מן הידוע במדע, שלצורך הגדרה נכונה של בעיה נדרש מאמץ הגדול פי כמה מזה הנדרש לפתרון עצמו. לממשלת שרון, בדומה לכל קודמותיה, לא רק שאין הגדרה מוסכמת של הבעיה, אלא שאין לה הכרה שבכלל קיימת לפניה בעיה. השמאל בממשלת האחדות סבור שבתום הקרבות ניתן יהיה לשבת עם הפלשתינאים ולחדש את המו"מ מהנקודה בה הופסק, ולנהוג כאילו מאומה לא קרה מאז. הימין, לעומתו, סבור שניתן להחזיר את הגלגל אחורנית, אולי להצעות וואי פלנטיישן, תוך השארת משטר ערפאת על כנו ובניית "הסכמי ביניים ארוכי טווח". אלה וגם אלה אינם אלא הוזים בהקיץ הרוקחים לנו מתכון מסוכן לשחיקת ישראל על פי תורת השלבים הערבית, תוך האצת תהליך ההתפוררות של החברה הישראלית.

מפגיני הימין מול מפגינה של "נשים בשחור" השמאל האנטי-ציוני

שתי הדרכים כאחת, המובילות לדרך ללא-מוצא, מחייבות חשיבה מחדש וניפוץ של מיתוסים ישנים בחשיבה המדינית והצבאית של ישראל. למדינת ישראל אין ולא הייתה מישנה מדינית סדורה, ואף לא תרבות-לאומית הנדרשת לאומה המצויה בלחימה מתמדת בטרור, והמתייצבת למלחמה כוללת כל עשר שנים בקירוב. מנהיגותה הפוליטית של מדינת ישראל לדורותיה התבססה על מדינאות-האלתור, וראשיה היו אומני הדחייה של ההכרעות הנדרשות ממנהיגים על מנת ליצור הסדרים מדיניים יציבים לטווח ארוך. מנהיגות זו מעולם לא חשבה יותר מארבע שנים קדימה, ביחס לבוחריה בהווה, ובאותה עת אף לא ניסתה להתבונן אחורה, אל העבר וההיסטוריה היהודית, כדי לבסס עבור בני-עמה בעתיד ישות יציבה וברת-קיום, שתמנע את חורבן הבית השלישי, בדומה לגורלם של הראשון והשני. אף לא מנהיג פוליטי אחד חשב, תכנן ופעל לטווח שהיה רחוק יותר מיעדים קצרי טווח שהוגדרו במצע המפלגתי למען התנועה ולמטרותיה היא. אדרבא, ישראל של 2001 צועדת במתווה שהוכתב לה על ידי אויביה, כשהיא מונחית על ידי סולם ערכים מוסרני לקוי, בעל מאפיינים "ליברליים-מערביים" המונחתים מידיה של אליטה דקדנטית באקדמיה, בתקשורת ובחוגי התרבות השמאל-ליברלית של ישראל על החברה הישראלית בניגוד בולט לרצונו של הרוב היהודי בארץ ישראל. רצון זה נשחק בהתמדה על ידי תהליך מתמשך של שטיפת מוח, הטעייה סדרתית והסתרת מידע ופועלים בו פוליטיקאים, אנשי תקשורת, הסטוריונים חדשים ואנשי אקדמיה ומשפט ממגזר צר המשתייך "לשמאל הליברלי". זהו תהליך אנטי דמוקרטי בעליל ושלטון העם וחוקיו נרמסים בו ברגל גסה. תחת התהליך הזה פועלות רשויות השלטון הישראלי, בתחומים הקיומיים ביותר לטווח הקצר והארוך, בניגוד מוחלט להצהרת העצמאות ולקיום ריבונות יהודית בארץ ישראל. רשויות אלה מעבירות יותר ויותר זכויות, בין אם בדרך שיפוטית ובין אם בדרך של שתיקה בהסכמה, על הפרות חמורות של החוק והריבונות הישראלית על הארץ ומשאביה מידי המיעוט האירידנטי של ערביי ישראל והשטחים. למצעד האיוולת הזה שותפים הרשות המחוקקת, הרשות השופטת, ובראשו בית המשפט העליון, והרשות המבצעת על כל זרועותיה.

מנהיגות העבר שמאל ציוני: דוד בן גוריון, מימינו יגאל אלון, מאחור יצחק רבין בחזית דרום סוף 1948

· על חולשותינו הלאומיות במלחמה

התייצבותה של אמריקה כולה לאחר מתקפת הטרור כאיש אחד, הציבה ראי המשקף בצורה אכזרית את חולשותיה היסודיות של החברה הישראלית. כל אחד מאתנו הביט בקנאה בדרך האחראית והשקולה בה נוהגת המדיה והעיתונות האמריקנית באסון; ראינו כיצד דמוקרטים ורפובליקנים מגבים את נשיאם; לא נשמעה ולו הטחת אשמה אחת מצד איש כלפי מנהיגים ומפקדים! יש מלחמה והגאווה הלאומית גוברת על הכל; זכויות אדם? לא בעת מלחמה ולא ביחס לאוכלוסייה עוינת! בית המשפט העליון באמריקה הוא בראש ובראשונה מגן האומה ולא של "זכויות אדם" ערטילאיות המיועדות להגן על האויב הנלחם בה! עשרות שירים, לדוגמא, שהיה בהם שמץ של תמיכה בטרור האיסלמי, או פגיעה ברגשות האומה הכואבת, סולקו וולונטרית וללא היסוס משידורי הרדיו והטלביזיה, וזאת במדינה בה חופש הביטוי הוא סמל לאומי! ראינו נשיא המדבר על "ברכת האלוהים לאומה" ואיש לא מעקם את אפו. דגלים מונפים בגאווה, ועין כל אמריקני דומעת למראה הכבאים האמיצים החופרים יומם וליל בהריסות הבניינים כדי לגלות ניצולים. הביטו והשוו: כמה שנאת חינם, ציניות, התבטלות, הרפיית-ידיים, הסתרת-מידע, הטיית-האמת וסיוע-לאויב יש לנו בתקשורת הישראלית, באקדמיה, בכנסת, ובקרב מעצבי דעת הקהל בישראל! האויב הגדול של צדקת ישראל מצוי בתוך ישראל עצמה. אם הפלשתינאים מגדירים את מלחמתם בנו כמלחמת השחרור שלהם, הרי שגם עלינו מוטלת החובה לראות את המלחמה הזו כמלחמת השחרור של העם היהודי ולהיערך בהתאם. אם שחרור פלשתין כולה הוא יעד הפלשתינאים, שחרור ארץ ישראל השלמה הוא יעדנו כעם בן-חורין תאב-חיים.

· מיהו המנהיג הדרוש לעם ישראל

מיהו המנהיג שעלינו לחפש בימים אלה כדי להציל את ישראל? יעלה ויבוא האיש או האישה שיאמרו: "אני האיש אשר מתחייב ומקיים, הלכה למעשה, ומבסס את מדינת ישראל כמדינה יהודית על שטחי המולדת שיאפשרו את קיום האומה לאלף שנות דור, בערכים ובצדקת דרך עבורם יהיה ראוי לחיות כאזרחים בני חורין, ובעת צרה להיחלץ לעזרת העם, להילחם ואף להקריב את החיים עבור מולדת עתיקה-חדשה זו". ואם אין היום מנהיג מדיני בישראל המסוגל לומר דברים אלה, אז בבקשה: יפנה הציבור ויאמר: לכו ונחפשה נא מנהיג אחר שיביא חזון לעמו! כל בר דעת מבין היום ש"תוכניות השלום" למיניהן הן מתכון לגסיסתה של מדינת ישראל. הפרדוקס הוא "שרודפי השלום" הנאיביים בשמאל הישראלי מאריכים, אולי בניגוד לכוונותיהם המוצהרות של רובם, את המלחמה שלא לצורך. כך עשו לאחר מלחמת ששת הימים וכך במלחמת לבנון, האינתיפאדה, ואוסלו. המנהיג שיקום חייב להיות האיש שיחתוך באבחת-חרב את הקשר-הגורדי המונע מאתנו להכריע את מלחמת ישראל-פלשתין. ממשלת שרון-פרס היא אולי הגרועה והמסוכנת בממשלות ישראל שקמו לנו מאז ומעולם. יד שמאל מנטרלת את יד ימין ומונעת בכך כל אפשרות לנהל מלחמה באכזרים שבאויביי ישראל. יד שמאל קוראת לאויב "פרטנר שטועה", אך יד ימין מנועה מלנצל לטובתה את טעויותיו של האויב הזה. קול אחד קורא לו "הבין-לאדן שלנו", וקול נוסף, מאותו גרון ממש, שולח את בנו בשרו לנהל מו"מ תחת אש עם תוך השפלת כבוד ישראל בעמים.

שלום אוסלו - זר שנועד לפאר את ועידת קמפ-דוד 2000, סימל את קבורתו הסמלית

· מלחמת העולם וחשבון הנפש של אמריקה

קלינטון, בוש ובין-לאדן – מלחמת העולם של האלף השלישי החלה משגיאותיה של אמריקה – נושאות מטוסים מול גרילה טרוריסטית של הטאליבן

הנשיא בוש אמר לאחר קריסת מגדלי התאומים ובניין הפנטגון שהמלחמה נגד הטרור תהיה המלחמה העולמית הראשונה במאה העשרים ואחת. טעה הנשיא בוש. מלחמת הטרור-העולמי החלה נגדנו, ודווקא שנה שלמה לפני שנפתחה נגד אמריקה. לא מתקפת בין-לאדן על מגדלי התאומים הציתה את מלחמת העולם נגד הטרור, אלא מדיניותה הכושלת של ארה"ב היא שנתנה לטרור יכולת, לגיטימציה וכלים על מנת לאיים על הציוויליזציה המערבית. בוש, כנשיא טירון בתפקידו, יאלץ להעריך מחדש את מדיניותה של ארה"ב ולערוך חשבון נפש נוקב: מה עשתה אמריקה מתום מלחמת וייטנאם ועד המתקפה האווירית בבלקנים לפני כשנתיים, כשסרביה נבחרה כאויב הבלתי נכון ולא האלבנים המוסלמים, התוקפים עתה את מקדוניה השלווה כחלק מארגונו של בין-לאדן. על אמריקה לערוך חשבון נפש על האירועים שהובילו מהפקרת השאח הפרסי ועד למכירת ישראל לערפאת בשיחות קמפ-דוד ווואי-פלנטיישן, מאימון אנשיו של בין-לאדן במלחמת אפגניסטן ועד למתן האור הירוק לאסד האב, לכיבוש לבנון ולהשתלטות החיזבללה כזרוע מרכזית של הטרור העולמי; החל מהפקרת ישראל במלחמת המפרץ ועד לועידת מדריד והסכמי אוסלו. בימים אלה הולך העולם לקראת אפשרות של מלחמה-עולמית שישראל תשמש בה, מרצונה או שלא מרצונה, ציר מרכזי. ישראל ניצבת במערכה העולמית נגד הטרור האיסלמי-פלשתינאי, ולא זו בלבד שאין היא זוכה לסיוע ועידוד מצד מדינות העולם החופשי, אלא שהיא נתונה למתקפה תעמולתית ולביקורת בלתי קטלנית מצד מדינות שהצטרפו למסע האנטישמי שנערך בוועידת דרבן, אך ימים ספורים לפני טבח מגדלי התאומים. גם לאחר המיתקפה על אה"ב חוזרים ונשמעים מפי מדינאים במערב האשמות שווא אנטישמיות, שישראל היא האשמה במצב בשל "הסבל", כביכול, "של העם הפלשתינאי".

· ציוני הדרך בצדקת טענתנו – אמת שהושתקה

על מדיניות החוץ הישראלית להפיק לקחים מהעבר ההיסטורי הקרוב ולתבוע הכרה בזכויות הלאומיות של העם היהודי בארצו, בזכות היסטורית ולא בחסד נדיבים "וכפיצוי", כביכול על שואת היהודים. התייצבותנו המתמדת לצידו של העולם שוחר החירות, מאז ומתמיד, מקנה לנו זכויות הסטוריות נוספות, אותן יש לשוב ולתבוע בכל עת מאומות העולם לכשתסתיים המלחמה! זכויות אלה מעוגנות בציוני דרך היסטוריים המלווים את הישוב היהודי בארץ ישראל ובתפוצות מתחילת המאה שעברה ועד ימינו אלה. לימוד הלקחים מציוני הדרך הללו, חייב לשמש יסוד במדיניות, בחינוך, בהתיישבות ובביטחון הלאומי. ההיסטוריונים החדשים, מכחישי צדקת העם היהודי, מנסים לבטל בשנאתם את האירועים ההיסטוריים המצדיקים את הקמתה של מדינת ישראל. יש לחזור ולשנן לנוער ולעם את יסודות הצדק היהודי. התייצבותה של התנועה הציונית והישוב היהודי הקטן בארץ ישראל לצדן של בנות הברית במלחמה נגד תורכיה וגרמניה במלחמת העולם הראשונה, היא ציון דרך ראשון. יש להזכיר את בגידתה של בריטניה במנדט שקיבלה מחבר הלאומים ומסירת 75 אחוזים משטח המנדט לרשותו של האמיר עבדאללה מחיג'אז, סבו של המלך חוסיין המנוח. (הפלשתינים, שזכו לנתח עיקרי מארץ ישראל מתעלמים בתעמולתם מהשטח שניתן להם וטוענים שישראל זכתה בשמונים אחוזים מפלסטין-המערבית ולהם נותרו כביכול רק 20 אחוזים מא"י המערבית) מאז ועד לתחילת מלחמת העולם השנייה גמלה אנגליה, בציון הדרך השני בתולדותינו, רעה תמורת טובה לישוב היהודי, שסייע לה לדכא את המרד הערבי, בראשותו של המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, בן בריתם של היטלר וגרמניה הנאצית.

חאג' אמין אל חוסייני – המופתי הירושלמי בביקור אצל היטלר. משמאל: מיין-קאמפף רב-מכר בערי הרשות הפלשתינאית ובעולם הערבי

הישוב היהודי, שהתייצב לצד העולם החופשי בשנים הללו "זכה" בגמול של כפיות טובה: גזרות חדשות נגד עליית פליטים יהודיים בעת שגרמניה הכינה את שואת היהודים, איסור על רכישת קרקעות ושל התיישבות יהודים בחבלי הארץ השונים. ציון דרך שלישי בא בשעותיו הקשות של העולם החופשי במלחמת העולם השניה, כשהערבים, רובם ככולם, התייצבו לצד מדינות הציר הנאצי-איטלקי , בעוד שהישוב היהודי כולו מפנה את כל משאביו למען המלחמה בהיטלר. תקצר היריעה במאמר זה מתיאור חלקו המלא של הישוב בא"י במלחמה, אך יצוין, שבימים השחורים, כשהחזית בעל-עלמיין עמדה לפני קריסה בשל מיתקפת הקורפוס האפריקני של רומל, הישוב היהודי היה היחיד במזרח התיכון שאיבטח את העורף של כוחות הבריטיים בין תעלת סואץ וארץ ישראל לבארות הנפט של המפרץ הפרסי. אלמלא הכוח העברי בארץ ישראל, ייתכן ובריטניה הייתה נאלצת לסגת מתעלת סואץ, להפקיר את שדות הנפט של איראן וסעודיה לידי הנאצים, ופני המלחמה היו שונים מכפי שהיו. עבור ציון דרך רביעי זה גמלו לנו בנות הברית במלחמת העולם השנייה בגזירות נוספות על ההתיישבות, ובמניעת עלייתם של פליטי השואה הנאצית מהמחנות, וכן, בתמיכתה של בריטניה כפוית הטובה בערבים בעת מלחמת השחרור. אף שאמנת האו"ם, שנוסד לאחר מלחמת העולם השניה, אסרה תוקפנות ושימוש בנשק נגד מדינה החברה בארגון זה, לא מנע האחרון את התקפות הפלשתינאים ושבע מדינות ערב על המדינה היהודית מייד עם הכרזתה. אדרבא, שליח האו"ם, פולקה ברנדוט, גילם, עד שנהרג מידי הלח"י, במדיניותו הפרו-ערבית את התנכלותו המסורתית של האו"מ למדינת ישראל (שהפכה למסורת של איבה מאז ועד היום). העם היהודי שילם יותר מכל אומה אחרת את מחיר הניצחון של העולם החופשי על משטר הרשע הנאצי. לא רק 6 המיליונים שנרצחו (בלא שבנות הברית נקפו ולא אצבע להצלתם) אלא שהעם היהודי כולו, שלחם עם כל שאר הצבאות שלחמו בנאצים לא זכה לגמול הראוי לו בין האומות המנצחות, בעוד שהערבים, ובייחוד הפלשתינאים, תומכי הנאציזם העולמי, שהיו אמורים להיכלל בצד שעליו לשלם את מחיר התבוסה, יצאו נשכרים ממלחמה זו. ציון דרך חמישי מאופיין בפרוץ המלחמה הקרה בין המערב לגוש הקומוניסטי. שוב הייתה זו ישראל ששילמה בדמה עבור המלחמה שכפו עליה הערבים, שמצאו בקומוניזם העולמי, בן ברית חלופי לנאציזם במלחמתם במדינת ישראל הצעירה. שדות הקרב של המזרח התיכון הפכו שדה ניסויים בתורות לחימה ובכלי נשק חדישים, בהם התכוון המערב להשתמש כנגד העולם הקומוניסטי. שוב גמל המערב לישראל בכפיות טובה, במאות גינויים באו"ם בעוינות תקשורתית, ובאמברגו נשק בריטי, צרפתי ואמריקני. התנהגותה של אירופה בכלל ושל ארה"ב בפרט ערב מלחמת ששת הימים היו שיאן של ציניות מדינית והתעלמות מאיומי ההשמדה של כל מדינות ערב בתמיכתה של ברית המועצות. ישראל הבודדה, יצאה למלחמת ששת הימים ונצחה את כל אויביה כנגד כל הסיכויים, אך שוב מצאה עצמה "אשמה" בסיכול הכוונות להשמדתה ובביקורת גוברת שכינתה אותה "כובשת" של העם הפלשתינאי.

ציון דרך שישי, היא מלחמת יום הכיפורים שנפתחה בהפתעה גמורה של מדינת ישראל. באירופה מוגת הלב והנהנתנית של שנות השבעים דם יהודי היה זול בהרבה מהנפט הערבי. נאט"ו ואירופה סרבו להעביר בתחומן מטוסים אמריקניים שנשאו אספקה חיונית לשרידותה של ישראל, שלחמה את מלחמתן נגד העולם הקומוניסטי. בתום המלחמה הכריז האו"ם כי ישראל והציונות הן צורה של גזענות, והטרור נגד אזרחי ישראל הגיע לשיאים חדשים ברצח ילדי מעלות וקריית שמונה. ישראל בתום עשור של לחימה בטרור הערבי ובאש"ף, החליטה לאסור מלחמה על בסיסי הטרור בלבנון. בקרבות האוויר שהתנהלו בשמי לבנון, ובהמשכן הושמדו ללא כל מענה סוללות הטילים הסוריות-סובייטיות בבקעת הלבנון, הוכיחה ישראל כי היא הצליחה, כמעט לבדה, לבנות טכנולוגיה צבאית שהכתה שוק על ירך את מערכת ההגנה הסובייטית והפכה אותה חסרת ערך לחלוטין.

קורנס-2000 – פנטום משופר בתידלוק אווירי. משמאל: רביעיית F16 של חיל האוויר בתקיפה

הפיקוד הסובייטי העריך נכונה, ששמי הגוש הסובייטי הפכו למעשה חשופים למתקפה מערבית. יחד עם פרויקט "מלחמת הכוכבים" הייתה תורת הלחימה של חיל האוויר בסוללות הטילים סיבה להתמוטטות ברית המועצות. בציון הדרך השביעי, בו זכה המערב מההפקר למתנה יקרה מפז, גמל זה לישראל בגינוי של ישראל על מלחמתה בטרור האש"פי. צבא ארה"ב שהגיע ללבנון יחד עם צבא צרפת, ספג בפעם הראשונה מהלומות נוראות של טרור מתאבדים שיעיים מהחיזבללה על פי מודל שהופעל בפיגועי צור נגד מטרות ישראליות. כעשר שנים אחר כך פורצת מלחמת המפרץ וישראל, בציון דרך השמיני בתולדותיה, מחויבת לשלם באינטרסים חיוניים שלה את מחיר הצטרפות הערבים לקואליציה סמלית וחסרת ערך צבאי כנגד הפולשים העירקיים לכווית. ועידת מדריד היא השטר שהושת על ישראל כדי לרצות את הערבים, ושוב, כאילו ההיסטוריה חוזרת על עצמה בלא הרף - לגמול לפלשתינאים, תומכי סדאם ומשטרי הרשע מאז ומתמיד, על חשבונה.

· מצעד האיוולת של ישראל וריטואל הוויתורים

המלחמה שהכריז ערפאת על ישראל כתום הוויתורים המפליגים בקמפ-דיויד, נמצאת היום בעיצומה. שנה לאחר תחילתה קמה קואליציה עולמית נגד הטרור. שוב רואים אנו חזרה של הריטואל המדיני של ארה"ב והמערב, המתעלם מהאינטרסים החיוניים של ישראל וחוזר על ההתנכרות והאיבה לישראל. שוב נשמעים הקולות המוכרים התובעים מישראל לשלם עבור מלחמתה בטרור ובוויתורים לטרוריסטים עצמם. אם עד ועידת מדריד ועליית רבין לשלטון ב- 1992, עוד ניסתה ישראל להתנגד למהלכים שפגעו באינטרסים שלה, משטר אוסלו ומצעד האיוולת של כל ראשי הממשלות בישראל, מצעידים את ישראל היישר אל מלכודת-פתאים נוראה הנפרסת לרגליה בימים אלה. בפעם המי יודע כמה מצליח פרס להציל את ערפאת, ובדרך זו מאפשר לו להמשיך במלחמת הרצחנית בישראל. לפי פרסומים 5 טרוריסטים פלשתינאים לפחות נתגלו עד עתה בין מחוללי הטבח בארה"ב. אלמלא הניסיון הרב שרכש אש"ף בחטיפות מטוסים, בטרור המוני, התאבדויות והתנקשויות, לא היה ארגונו של בין לאדן זוכה להצלחה כה רבה בתכנון ובביצוע המתקפה שלו בארה"ב. אמת, המדיניות הכושלת של ארה"ב, מצד אחד, וחוסר ההבנה של משרד החוץ שלה באשר למהות הטרור האיסלמי, מצד שני הובילו את העולם לעימות שאנו מצויים בתחילתו. ישראל ניצבת לפני אחד האתגרים הגדולים לקיומה כשבראשה עומדת מנהיגות כושלת ומאכזבת של אדם שתקוות רבות ניתלו בו ובכישוריו להצליח במלחמה ולנווט את ישראל לביטחון ולשלום.

אריאל שרון שמעון פרס

אנטיתיזה למנהיגות של עם במלחמת קיום

אריאל שרון ושמעון פרס הם בני דור המדבר של הרפובליקה הראשונה של ישראל שקמה בה' באייר תש"ח ונפלה בא' תשרי תשס"א. ישראל של ראש השנה תשס"ב היא ספינה המיטלטלת בים סוער אל מול צוקי מגור הניצבים מולה, וקברניטיה אינם יודעים לעשות שימוש במצפן המדיני והצבאי שהופקד בידם.

לוחמת דור תש"ח – עם ללא מנהיגות נידון לכלייה. טנק ללא ערכים המניעים את לוחמיו הוא גרוטאה חסרת ערך

· על מנהיגות, מאזן כוחות חדש והקמת הרפובליקה השנייה

יהיו אשר יהיו תוצאות המלחמה ישראל תהיה זקוקה בסיומה למנהיגות חדשה שתשקם את ההסכמה הלאומית על בסיס רחב של היהדות והציונות בת זמננו, שתקבע סופית את גבולותיה הריבוניים ותתייצב מאחוריהם במלוא העוצמה והנחישות כדי להגן עליהם בכל עת ובכל מחיר. מדיניות החוץ של ישראל תהיה חייבת לעבור תפנית חדה ולתבוע מארה"ב, האו"מ והעולם כולו את זכויותיו החוקיות של העם היהודי לפחות על חלקה המערבי של ארץ ישראל וירושלים. מן הבית פנימה חייב העם היהודי להפנים את צדקתה המוחלטת של הציונות כלפי תביעות הפלשתינים ודחייתם על הסף בכל משא ומתן. צידקה זו חייבת להתבטא במערכת חינוך מהפכנית שתקנה חינוך ערכי יסודי הפוסלים לחלוטין את שכתוב ההיסטוריה שנערך בישראל בדור האחרון ושימש נשק של ממש נגד ישראל. תידרש מהפכה חברתית כלל לאומית שתיצור מאזן כוחות חדש בארץ ישראל במקום זה שהתמוטט לפני כשנה בדיוק. תידרש חוקה לאומית חדשה, ממשל פונקציונלי מודרני, סדרי שלטון דמוקרטיים מבוססי חוקה, ובעיקר, חקיקה מתקנת ומסיבית של עיוותים משפטיים שנוצרו בימיו של נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק. הקמת בית דין לחוקה ומתן ייצוג הולם לכל שכבות האוכלוסייה בבית המשפט העליון, בתקשורת, באקדמיה, בכלכלה ובמינהל תוך התמקדות בביסוס מחדש של המשק והחברה בישראל, שיקום החקלאות המושב והקיבוץ, והגדרה מחדש של היחסים בין יהודים וערבים בכל רחבי ארץ ישראל המערבית. תידרש הגדרה מחדש של מדיניות החוץ הישראלית, שתתבע מכל אומות העולם לתקן עוולות שנעשו לעם היהודי ולדרוש מהן קו מאוזן ביחס לסכסוך במזרח התיכון. מערכת הביטחון הישראלית תשוקם מהיסוד והיא תכלול שינוי מבנה ויעדים שיתאימו לאופי האיומים נגד מדינת ישראל. מכלול השינויים שיבוא לאחר המלחמה יחייב הגדרה ומיסוד מחדש של מגילת העצמאות המתוקנת והחוקה החדשה לישראל שתתבסס עליה.

מאמר זה מבוסס על "תכלת זהב" הרעיון העומד בבסיסה של המהפכה הציונית החדשה שתשנה את פניה של מדינת ישראל לאחר ניצחון והכרעה במלחמת אוסלו.

א' תשרי התשס"ב – שנת ההכרעה