1933 שנים לאחר חורבן בית שני , 55 לאחר הכרזת העצמאות, מתכוונת ממשלה בישראל לנטוש שטחי מולדת בארץ ישראל המערבית, לגרש רבבות יהודים, לעוקרם מבתיהם, תוך זריעת חורבן והרס של נחלות ויישובים שנוסדו כדת וכדין במדינת ישראל. כוונה מוצהרת זו לטרנספר ולטיהור אתני של חבלי ארץ שלמים מיושביהם היהודיים, היא סכנה לקיום העם, לשלמות הארץ, ולהמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית המבוססת על מורשת התנ"ך, המקיימת חוק ומשפט, שוחרת צדק אנושי, ומכבדת ערכים של כבוד האדם וחירותו.

העם היהודי, למוד הסבל והרדיפות משנות גלותו הארוכות במדינות נכר עוינות, יודע שאין נתעב מגירוש בני אדם חפים מפשע מביתם בשל דתם ומוצאם. התירוץ של גירוש יהודים לשם השגת מטרות פוליטיות שמש במשך קרוב לאלפיים שנות אובדן חירות העם היהודי תירוץ לאפליה זדונית, עקירה, יישוב מחדש, שהובילו בסופם לרצח מתמשך של העם היהודי, לפרעות ולשואה שהתרחשה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

טרנספר וטיהור אתני, יהיו סיבותיהם אשר יהיו, מוגדרים בחוק הבינלאומי, כפשעים נגד האנושות, ומבצעיהם נושאים באחריות לפשעי מלחמה חמורים, גם אם הנם נעשים נגד בני עמם של מבצעי הפשעים הללו.

מראשית תקומתו של הישוב היהודי בארץ ישראל בעת החדשה, ועד לפרסום כוונות הנטישה והטרנספר של ממשלת ישראל כנגד בני עמה, לא יצאה הכרזה מסוכנת וגורלית ממנה לקיום העם, ריבונותו וחירותו על אדמת מולדתו. נייר עמדה זה בא להבהיר כי פעולות של "הינתקות, עקירה, גירוש, העתקה, פינוי, ונטישה" בכל הגדרה ולשון, הם מעשים בלתי חוקיים בעליל שדגל שחור משחור של פשעי מלחמה מונף עליהם; יתרה מזאת! לראשונה מאז תקומת מדינת ישראל, קמה ממשלה יהודית המפרה במפגיע את מגילת העצמאות של מדינת ישראל, ומתכחשת לשבועת האמונים עליה נשבעה לעמה במעמד הכנסת, הנשיא והרשות השופטת. ממשלה המתכוונת לבצע פשעים אלה היא ממשלה המפרה את מחויבותה הבלתי חוזרת להגנת העם, הארץ וחוקת המדינה, ועל כן קובע נייר עמדה זה שמכאן ואילך, בלא לשבור את כללי המשחק הדמוקרטי, ותוך שמירה על החוק והמשפט במדינת ישראל, יש לראות במעשה-הטרנספר של ממשלת ישראל פעולה בלתי חוקית בעליל שיש להתנגד לה בכל העוצמה האפשרית באמצעים של מרי אזרחי בלתי אלים.

אשר על כן, מטרת נייר עמדה זה לקבוע כללים, להגדיר עקרונות, ולתחום גבולות לפעולות של מרי אזרחי בלתי אלים, ובה בעת להמריץ לנחישות ולהחלטיות שמגמתן לסכל, בהווה ובעתיד, כוונות ופעולות של כל ממשלה בישראל לגרש מבתיהם ומיישוביהם אזרחים שומרי חוק ונאמנים, בלא הבדל דת, גזע, מין ולאום: יהודים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים על כלל עדותיהם בחבלי ארץ ישראל.

נייר זה קובע כי הנאמנות שנמסרה לידיה של האסיפה המחוקקת שהתכנסה מטעם העם היהודי בה' באייר תש"ח, ואושרה על ידה כיסוד להקמת מדינה לעם היהודי, היא מדינת ישראל - מחיבת כל ממשלה בישראל לקיימה כלשונה וכרוחה, כדי לשמור ולהגן על העם היהודי במדינתו, ולהבטיחה בגבולות שנקבעו מכוח ההסכמים הבינלאומיים הנוגעים לארץ ישראל, מחד גיסא, ומכוח ההישגים שמקורם במלחמות המגן של הישוב היהודי בארץ ישראל, מאידך גיסא.

נייר עמדה זו קובע כי ההסכמים שנחתמו בראשית המאה העשרים בין המעצמות המנצחות בתום מלחמת העולם הראשונה בדבר חלוקת גבולותיה של האימפריה העותומנית במזרח התיכון, הם ההסכמים היחידים הקובעים את זכויותיו החוקיות של העם יהודי על ארץ ישראל, כפי שאושרו על ידי המנדט של חבר הלאומים בועידת סן רמו 1920 ובהצהרת המנדט משנת 1922. נייר עמדה זה בא להדגיש, כפי שיפורט להלן, כי מתוקף ההסכמים הבינלאומיים של חבר הלאומים, והאומות המאוחדות לאחר מכן, זכותו הבלעדית של העם היהודי על מולדתו ההיסטורית על ארץ ישראל שרירה וקיימת ואיננה ניתנת להפקעה. הסכמים אלה אשררו באורח בלתי חוזר, שתוקם בארץ ישראל מדינה יהודית, שזכויותיה לריבונות טריטוריאלית נובעות מהכרתן של אומות העולם במורשת העתיקה של העם היהודי על ארץ ישראל, שבה ייסד העם היהודי את ירושלים עיר הנצח, שהקים על אדמתה אלפי ערים וכפרים, שרבים מהם נתקיימו בשמם המקורי בתקופת אובדן הריבונות הזמנית של עם ישראל על ארצו. זכות זו מקבלת משנה תוקף דתי ולאומי הנובעים מבריתו של עם עולם ואלוהי ישראל בספר התנ"ך, במולדת שהופקדה בידי העם היהודי למשמרת עולם.

פרק א'

זכויות העם היהודי על ארץ ישראל

לעם היהודי, מוקנות זכויות לאומיות בלתי ניתנות לערעור, שאינן ניתנות להפקעה, מסירה ונטישה לעם זר, בלתי אם לעם היהודי לדור ודור. בתוקף זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, הוצהרו במגילת העצמאות, ונחתמו בה' באייר תש"ח זכויות נצחיות אלה:
"בארץ ישראל קם העם היהודי , בה עוצבה דמותו הרוחני, הדתית והמדינית....לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו.... מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה... זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' נובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר יסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי. [1]

לפיכך, מתוקף אמנות יסוד בינלאומיות שהכירו בריבונותו של העם היהודי על ארצו - ההתיישבות ביהודה, שומרון וחבל עזה היא התיישבות חוקית, המבוססת על החוק הבינלאומי ועל הסכמי סן רמו, הצהרת והמנדט של חבר הלאומים מהשנים 1920 – 1922. הסכמים אלה שחילקו את המזרח התיכון למדינותיו, קבעו את הבית הלאומי לעם היהודי על פי העיקרון של זכויות ריבוניות שוות לכל עם ועם. זכויות וגבולות אלה של הבית הלאומי היהודי אינן ניתנות לשינוי ולערעור, והן מחייבות את ממשלת ישראל כפי שהן מחייבות את מדינות העולם בתוקף אמנת האו"ם שאשררה בלא שינוי ובלא ערעור את החלטות סן רמו והמנדט בהתאם להסכם הבריטי צרפתי משנת 1920 בדבר גבולות ארץ ישראל ושכנותיה.

החוק הבינלאומי ותקפות אמנות בינלאומיות

11. יהודה, שומרון וחבל עזה הם שטחים שניתנו לעם היהודי בועידה שנתנה למדינות ערב הגובלות עם ארץ ישראל, את הריבונות על השטחים שיש להם היום: ועידת סן-רמו של חבר הלאומים, ב-1920.

12. היות ועמנו לא היה אז מסוגל בתום מלחמת העולם הראשונה לקבל לידיו מדינה, היא נמסרה כפיקדון לידי האנגלים באמצעות המנדט שקיבלה לצורך זה האימפריה הבריטית. בסעיף 6 של ההחלטה מתאריך 24 לאפריל 1920, הוטלה על האימפריה הבריטית החובה לעודד וליישם התיישבות יהודית בכל שטח המנדט. מיותר לציין ששטח המנדט שכלל את כלל שטחי ארץ ישראל ממערב וממזרח לירדן. גם בעבר הירדן המזרחי היו היהודים יכולים להתיישב, אף כי לפי סעיף 25 מותר היה לאנגלים לדחות את ההתיישבות שם למועד יותר מאוחר – עובדה שנוצלה על ידם כדי לנשל את עמנו ממולדתו.

13. בשנת 1945, כאשר נוסד ארגון האומות המאוחדות – האו"ם - (שהחליף את חבר הלאומים), הוחלט שכל ההחלטות שנתקבלו קודם לכן לגבי המנדטים למיניהם, יישארו על כנן. (כמפורט בסעיף 80 בפרק 12 של אמנת האו"ם Charter of the United Nations ).

14. אי לכך, ההחלטה של חבר הלאומים אשר קבעה שעל האנגלים "לעודד וליישם התיישבות יהודית בכל שטח המנדט", נשארה על כנה על פי החלטת האו"ם. לפיכך מודגש בנייר עמדה זה, שהחלטות האו"ם ומועצת הביטחון בכלל זה, מבוססות או על הפרק ה-6 של אמנת האו"ם (המדבר על פתרונות של סכסוכים בין מדינות, בדרך של מו"מ ובדרכי שלום) או על הפרק ה-7 (המדבר על הפעלת כוח לפתרון סכסוכים). כל ההחלטות המבוססות על הפרק ה-6, הן בבחינת המלצות בלבד. מאידך, ההחלטות המבוססות על הפרק ה-7, (כגון ההחלטה שחייבה את עירק לצאת מכווית), מאפשרות למועצת הביטחון להפעיל כוח כדי ליישם את ההחלטה.

15. מאז נוסד האו"ם, ב-1945 כל ההחלטות בנושא ישראל-ערב, התבססו על הפרק ה-6, (כולל ההחלטה על החלוקה וההחלטות האחרות - כגון 242 ו-338). לכן, כל ההחלטות הנוגעות לסכסוך הישראלי-ערבי הן המלצות בלבד ואינן מחייבות אף צד!
יודגש לצורך הבהרה, כי דוד בן גוריון ערב החלטת עצרת האומות המאוחדות בכ"ט נובמבר 1947, הסכים להחלטת החלוקה. אילו הסכימו לכך גם הערבים, כי אז אפשר היה לומר שהחלטת ועידת סן רמו מתבטלת מאליה. ברם, לא רק שהערבים לא הסכימו לכך אלא ששבע מדינות ערביות תקפו אותנו (תוך כדי הפרה בוטה שלמגילת האו"מ והחלטותיו). בגמר המלחמה ההיא (מלחמת תש"ח), כבשו הערבים את שטחי יש"ע, שהיו מיועדים לעם היהודי על פי החלטה בינלאומית. לכן, אם אפשר להאשים מישהו ולקרוא לו "כובש" – הם הערבים ולא העם היהודי.

16. הירדנים כבשו את יהודה ושומרון, והמצרים כבשו את חבל עזה. במלחמת ששת הימים לא כבשנו אדמות הערבים אלא החזרנו לעצמנו את השטחים שהיו שייכים לנו מלכתחילה על פי דין ועל פי החלטה בינלאומית.

17. אי לכך, ההחלטה של ועידת סן רמו מ-1920 ואשר קבלה משנה תוקף באמנת האומות המאוחדות בעת הקמת הארגון הזה ב-1945, היא ההחלטה המחייבת היחידה על פי הפרשנות של המשפט הבינלאומי בנושא המוגדר שם כהחלטה אוכפת: Enforceable Decision

18. היות ובוועידת סן רמו, החליטו גם על מתן ריבונות למדינות אחרות כגון, מצרים, לבנון, סוריה ועירק ועל מסגרת הגבולות שלהן, אם מישהו יטען שיש לשנות את החלטת ועידת סן רמו לגבי גבולות מדינת ישראל היום, זכותנו לדרוש דיון מחודש גם על גבולות של כל המדינות שמסביבנו, על פי העיקרון שכל הגבולות נקבעו באותה ועידה. הדדיות זה המינימום שאנו יכולים לדרוש.

20. לפיכך, המצב שבו ערביי "פלשתינה" וארץ-ישראל טוענים לאותן זכויות משפטיות כמו העם היהודי, עומד בסתירה למצב האותנטי של המשפט הבינלאומי שהתהווה בהחלטת סן-רמו, בכתב המנדט ובאמנה הצרפתית-בריטית מ- 1920.

21. החלפת המשפט הבינלאומי האותנטי ב"כאילו" משפט בינלאומי תחליפי, המורכב מהחלטות בלתי-חוקיות של האו"ם, היא חלק מאיוולת כלל-עולמית המתרחשת מאז 1969, כאשר "העם הפלשתיני" זכה לראשונה להכרה בינלאומית.

22. אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 ותקנות האג משנת 1907, הן מסמכי משפט בינלאומי אמיתיים, אבל אין להן שום שייכות ישירה או רלוונטיוּת למעמדן המשפטי של יהודה, שומרון ועזה, שהם חלקים בלתי-נפרדים של הבית הלאומי היהודי ושל ארץ-ישראל, בריבונותה המלאה של מדינת ישראל.

23. מסמכים אלה של המשפט הבינלאומי חייבים לחול רק על הכיבוש הערבי של שטחים יהודיים, כפי שקרה בין 1948 ל- 1967, ולא על שלטונה של ישראל על המולדת היהודית.

24. תרמית "העם הפלשתיני" וזכויותיו, כביכול, על ארץ-ישראל, וכן התוצאה המגוחכת הנובעת מציטוט "כאילו" משפט בינלאומי לתמיכה בטיעונים המלאכותיים שלהם, חייבות להיחשף לעם היהודי ולעולם כולו ויש לשים להן קץ.

25. הערבים המתגוררים בארץ-ישראל ממשיכים במלחמת טרור בלתי פוסקת נגד עם ישראל ומדינת ישראל, כדי להשתלט על מה שנראה להם "כמולדתם הכבושה".

26. הוכח כי מטרתם של ערביי ארץ ישראל איננה שלום ואף לא קיום בצוותא עם העם היהודי במולדתו.

27. הניסיונות לחתום ולממש הסכמי שלום עם ערביי הארץ היא הזיה המבוססת על מיתוס וכזבים שאין כדוגמתם ביחסים הבינלאומיים ובהיסטוריה העולמית. הוכח כי לעולם לא יהיה אפשר לרַצות את ערביי הארץ, ואם תוגשם שאיפתם זו, המשמעות תהיה הפיכת ארץ-ישראל למדינה ערבית.

28. על ממשלת ישראל לנקוט את הצעדים הדרושים לתיקון מצב שנעשה בלתי-נסבל, המאיים על העם היהודי באובדן זכויותיו שאינן ניתנות לשינוי על מולדתו האחת והיחידה . [2]

ההיבט החוקתי

29. אין לשום אומה וישות אחרת, מלבד העם היהודי, זכויות לאומיות וריבונות על ארץ ישראל.

30. ממשלת ישראל היא הריבון של מדינת ישראל בארץ ישראל, כל עוד תגן על נכסי הלאום שנמסרו לחזקתה כגוף נאמן על פי ההסכמים הבינלאומיים שעל פיהם הוכרה זכותו של העם היהודי לבית לאומי.

31. ממשלה שתיטוש את הארץ, כולה או חלקה, תתנכר לחובתה העליונה והמוחלטת ולשמור בנאמנות על הנכסים שהופקדו בידיה לפיקדון בארץ ישראל, או שתפעל להעברת שטחים מריבונותה לידי ריבונות של ישות מדינית אחרת, היא ממשלה שתחדל להיות ממשלתו של העם היהודי, ומחובתו של כל יהודי באשר הוא ליטול ממנה את סמכויותיה ולהורידה מהשלטון בכל דרכי מאבק דמוקרטיים וחוקתיים העומדים לרשותו.

32. כל ההסכמים שנחתמו עם ארגונים וישויות טרור שאינם מדינה, ואשר אינם מכירים בזכויות העם היהודי על ארץ ישראל, הם הסכמים בלתי חוקיים המנוגדים לחוק הבינלאומי בכלל, ולהסכמים בדבר חלוקת המזרח התיכון למדינותיו ב- 1920, בפרט.

33. לממשלת ישראל אין סמכויות לפעול בניגוד להסכמי סן רמו, המנדט וההסכם האנגלו-צרפתי משנת 1920, והקמת מדינת ישראל בשנת 1948 על בסיס מגילת העצמאות היא הכרזה סופית, בלעדית ובלתי ניתנת לשינוי.

34. כל כוונה של ממשלת ישראל לפעול לוויתור על שטחים ריבוניים או לשנות מהותית את עקרונות מגילת העצמאות חייבים לעמוד ברוב מיוחס של 80 אחוזים, שייקבעו בין אם בחוק למשאל עם ובין אם בחקיקה מיוחדת שרוב של 80 אחוזים מקרב חברי הכנסת יהיה חייב לאשרו.

35. נייר עמדה זה קובע כי עבר הירדן המזרחי של ארץ ישראל, שהיה חלק מהבית היהודי הלאומי על פי הסכמי סן רמו - נקרע שלא כדין ובאורח לא חוקי מידיו של העם היהודי על ידי ממשלת בריטניה הגדולה, שהפרה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ולאחריהן, את הנאמנות שנמסרה לידיה מידי הגוף הבינלאומי המוסמך, דהיינו חבר הלאומים וממשיך דרכו, מוסד האומות המאוחדות.

36. ניר עמדה זה קובע שממשלת בריטניה, שהעבירה בניגוד לכתב המנדט, ובאמצעות הספר הלבן מהשנים 1922 ו-1939, שלושה רבעים משטחי הבית הלאומי היהודי לידי "בית המלוכה ההאשמי", יצרה דה-פקטו מצב מעוול, בו 75 אחוזים משטחי המולדת היהודית ניתנו לערביי ארץ ישראל לצורך הקמת ישות מדינית עצמאית משלהם; ולפיכך, אין לראות בקריעת ארץ ישראל המזרחית כפי שנעשתה אז עובדה קיימת, ובכל מו"מ להסדר יש לתבוע מהצד שכנגד, לראות בשטחי ארץ ישראל הגדולה מכלול טריטוריאלי שלם לצורך חתימת הסכם שלום. אין ולא תינתן לשום ישות ערבית בכל הסדר מדיני שהוא, כל זכויות ריבוניות על ארץ ישראל המערבית, הכוללת 25 אחוזים מכלל שטחי הארץ שהוכרו כבית לאומי לעם היהודי.

37. ממלכת ירדן, שהוקמה על פי החלטות חלוקה שרירותית ופוליטית של האימפריה הבריטית לפני למעלה משמונים שנים, היא מימוש של זכות ההגדרה העצמית של ערביי ארץ ישראל (הנקראים לפי הגדרתם: "פלשתינאים") ואין לתביעת הארגון הקרוי הארגון לשחרור פלשתין (אש"ף) להקמת מדינה עצמאית כל בסיס לגיטימי, משפטי, פוליטי, מוסרי ואנושי לתבוע הקמת מדינה על שום חלק מארץ ישראל המערבית.

38. נייר עמדה זה קובע, כי מניסיון מימושם של הסכמי אוסלו ושאר נספחיהם החל מה- 13 בספטמבר 1993 ועד בכלל, הוכח כי ארגון הטרור הקרוי אש"ף הפר הפרה מהותית ובוטה כל סעיף בהסכמים שיעדם הבאת שלום בדרך של חלוקת שטחי ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות.

39. אין זה מעניינה של מדינת ישראל לקבוע מה יהיה המשטר החוקתי של המדינה השוכנת ממזרח לירדן בגבולות שנקבעו בניגוד להסכמי סן רמו ולהצהרת המנדט, ואין זה מעניינה להתערב בגורלו של בית המלוכה ההאשמי שהובא על ידי האימפריה הבריטית מחיג'אז אשר בסעודיה, במטרה למשול על ערביי ארץ ישראל, ולהקים בחבלי ארצנו המזרחית מדינת חסות, שנועדה לשרת את האינטרסים של בריטניה הגדולה באותן השנים.

40. בשל סיבות הנובעות מיחסי הכוחות המדיניים והבינלאומיים במזרח התיכון, נאלצה מדינת ישראל להכיר דה-פקטו בממלכת ירדן, והסכמה זו איננה הסכמה "דה יורה" בחוקיות השליטה של ממלכת עבר ירדן בשטחי העם היהודי בעבר הירדן המזרחי.

41. הכרה זו של מדינת ישראל בממלכת ירדן נבעה מרצונן של כמה ממשלת בישראל לפתור מחלוקות בדרכי שלום, ומתוך רצון כנה לאפשר חיים משותפים של הלאום היהודי והלאום הערבי במזרח התיכון.

42. כל עוד יתקיימו יחסי שלום בין ממלכת ירדן למדינת ישראל, על פי הסכמי השלום שנחתמו בשנת 1994, לא תפעל מדינת ישראל לשנות את הסטטוס קוו בגבול שבין ישראל לירדן, אך העם היהודי רואה בארץ ישראל המזרחית חלק בלתי נפרד מהמולדת ההיסטורית שלו וטענתו עליה שרירה וקיימת.

43. מתוך שאיפה כנה לחתור לפתרון לאומי לערביי ארץ ישראל המערבית בתחום הריבונות היהודית, מוכנה מדינת ישראל לאפשר לאזרחים אלה להימנות על אזרחי ממלכת ירדן, לבחור ולהיבחר במדינה זו, יהיה מי שיהיה הגוף המדיני שישלוט בה.

44. ממלכת ירדן על שטחיה הנרחבים שניטלו מהעם היהודי, היא הישות המדינית שערביי ארץ ישראל ימצאו בה מפלט למאוויים הלאומיים שלהם.

45. הסכמי אוסלו וכל יתר ההסכמים שנחתמו על מנת להעביר שטחי ארץ ישראל לידי ישות ערבית ופלשתינאית מאז חתימתם ועד בכלל, בטלים ומבוטלים, בשל הפרתם המוחלטת והיסודית על ידי הצד השני להסכם, ובמיוחד על ידי ארגון הטרור לשחרור פלשתין – אש"ף, והגוף מטעמה המתקרא "הרשות הפלשתינאית".

צדקת הדרך

46. צדקת דרכו של עם ישראל בארץ ישראל מבוססת על נדבך דתי, מדיני ולאומי, וחלים עליו כל הכללים הנובעים מזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, ומתוקף זכותו להגנה עצמית שאינה ניתנת לערעור. העם היהודי, שבכל שנות גלותו מארצו ניטלה ממנו בכוח הזרוע יכולתו להגנה עצמית, שב למולדתו ההיסטורית בכוח הזכות, ושמר מאז על קיומו בזכות הכוח שהריבונות הלאומית המחודשת נתנה בידיו.

47. העם היהודי תובע מאומות העולם החברות בארגון האו"מ, להכיר באחריותם ההיסטורית לעוול, להתעללות, להשפלה ולאפליה על הרקע האתני והדתי, כמו לרצח העם הבלתי פוסק שנגרם לעם היהודי בשנות גלותו מארצו.

48. כל יהודי וציוני באשר הוא רואה בהקמת מדינת ישראל, המיועדת לשמש בית לאומי לכלל העם היהודי לכל הדורות, מפעל אנושי צודק בכל קנה מידה היסטורי ואנושי, בהיותה מחייה את שפתו של עם התנ"ך בלשון התנך בארץ התנך ולאחר כאלפיים שנות חורבן וגלות, רצח עם מתמשך, השפלה וביזוי. העם היהודי רואה במדינת ישראל ראשית גאולה ומקום מושבם של כל היהודים בזמן קריב ובעתיד לקרות, ברצון השם.

49. ניר עמדה זה קובע שעל כל יהודי באשר הוא לחדול ממנהגי ההתבטלות כנגד עריצים ומבקרים, שונאים ואנטישמים מקרב אומות העולם, ולהשיב מלחמה שערה נגד אותם מלבי השנאה וההסתה, הגזענות והאנטישמיות כלפי היהודים בכלל ומדינת ישראל בפרט.

50. נגד מכחישי השואה והמסייעים לשונאי ישראל מקרב היהודים, ובמיוחד נגד מכחישי תקומת ישראל וצדקת הציונות, בוגדים ומלשינים, משתפי פעולה ומסיתים יש לנהל מלחמת תרבות חסרת פשרות בכל אמצעי חוקי בלא מורא ובלא משוא פנים.

51. על כל יהודי נאמן באשר הוא לנהל מלחמת חורמה, נידוי וחרמות נגד מקצת יהודים המשתפים פעולה עם אויבי העם היהודי, המוציאים את דיבת העם והארץ רעה בתקשורת העולמית. מלחמה זו היא לא רק זכות אלא חובה מקודשת. את המאבק נגד המלשינים, התועמלנים למען האויב, "המומרים להכעיס", "קוויזלינגים", ומשתפי פעולה עם "ארגוני זכויות אדם" כביכול, יש לנהל כמלחמת מצווה שתתמקד באלה אשר פיהם דובר "שלום", אבל ידיהם מחזקות את רוצחי עמנו בטרור המתאבדים, ומפנות נשק תעמולתי המיועד להריסת מדינת ישראל.

52. נייר עמדה זה קובע שיש לנהל מאבק נחוש וחסר פשרות, ללא מורא וללא היסוס נגד על ארגון ומדינה בעולם שתנהל נגד העם היהודי ומדינת ישראל מערכה תעמולתית, פוליטית, חברתית וכלכלית ברחבי העולם. מדינות וארגונים אלה יוכרזו כאויבי העם והמולדת, יינקטו נגדם אמצעים דיפלומטיים, כלכליים ופוליטיים כתגמול על מלחמתם נגדנו. כל כוחו המוסרי של העם היהודי, בכלכלה, באקדמיה, בתקשורת, ספרות ואומנות יופנה נגד אויבי העם היהודי וישראל בלא היסוס.

53. נגד אויבי הציונות והיהדות במדינת ישראל ובתפוצות, בין אם באמצעי התקשורת, ובין אם בעיתונות, ברדיו ובטלביזיה, בקולנוע ובתיאטרון, באקדמיה, במכוני מחקר ובמכללות, בבתי ספר, בקרב מוסדות המדינה, וארגוני הציבור, במשרדי הממשלה ובכנסת – תוכרז מתקפת הסבר חסרת פשרות בכל אמצעי דמוקרטי וחוקי העומד לרשות מנהלי המאבק.

54. העם היהודי תובע מאומות העולם לסייע למדינת ישראל להשתלב כאומה שוות חובות וזכויות בתוך משפחת עמי העולם ולהגדיר כשפע נגד האנושות כל גילוי של שנאה כנגד העם היהודי, בין אם בדרך ישירה או עקיפה של תעמולה והסתה אנטישמית באמצעי התקשורת הבינלאומית ובמוסדות אוניברסיטאיים ומכוני מחקר.

55. לכל יהודי באשר הוא זכות וקניין להקמת בית בכל שטחי ארץ ישראל.

56. נייר עמדה זה קובע כי לכל יהודי בלא הבדל השקפה, רקע חברתי או עדתי, מסורת ומנהגים, בין אם דתיים או חילוניים, עומדת זכות לתבוע את מקור הזכויות לריבונות העם היהודי על ארץ ישראל מהתנ"ך, מהתורה שבעל פה וממסורות הדת היהודית לדורותיהן. לפיכך, הזיקה שבין העם לארץ היא זיקה דתית, והמשתמע מכך שכל שאר הזכויות לריבונות ולעצמאות לאומית של העם היהודי בארץ ישראל נובעות ממנה.

57. לפיכך, זכותו של עם ישראל לארץ ישראל היא זכות אלוהית וקנינה ניתן בספר הספרים האוניברסלי, התנ"ך, כנאמר בספר בראשית, פרשת לך לך, פרק טו א: דבר ה' אל אברם במחזה לאמור אל-תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד.. אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה.. - בברית בין הבתרים - כרת ה' את אברם ברית לאמור, לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד נהר הגדול נהר פרת.

58. ניר עמדה זה בה להזכיר לכל יהודי בלא הבדל, כי בהר המוריה – הר הבית על אחד ההרים בה נוסדה ירושלים – מרכזו של העולם ומקור הבריאה, במעמד עקדת יצחק על ידי אברהם אביו, אושרה נאמנותו של אבי האומה לאלוהי ישראל, ואלוהי ישראל גמל לאברהם על כי לא חשך בנו, וקרא לו שנית משמים, וברכו: ארבה זרעך ככוכבי השמים וכחול על שפת הים, וירש זרעך את שער אויביו... ולהר המוריה קרא אברהם בשם המפורש הר ה'.

59. מקום בנינו וקניינו של הר הבית, שחרב פעמיים בתשעה באב, כונה בפי הרומאים ומחריבו טיטוס: "איליה קפיטולינה" העיר השבויה. 1897 שנים ארוכות של גלות חלפו עד ששחרר עם ישראל וצבאו את הר הבית מידי כובשיו ומחריביו במלחמת ששת הימים. הנצרות, אויבתה בנפש והמתיימרת לרישתה על פי נבואת כזב והבלי רוח, כשלה דורות ארוכים להביס את היהדות, ושחרור הר הבית היה אות ומופת לצדקת אמונתו של העם היהודי בדבקותו בה', בארץ-ישראל ובירושלים בית השם.

60. דורות רבים חלפי מאז חרב בית המקדש, ושואת מרד בר-כוכבא הובילה את עמנו לשנים ארוכות של סבל אנושי, רדיפות, גזירות ופוגרומים, שהגיעו לשיאם ברצח העם היהודי בשואת מלחמת העולם השנייה. כמו תמיד, גם בתקופת השואה, עמד "עולם התרבות" הנוצרי והערבי, מנגד, לא מנע את רציחתם של ששה מיליונים מבני העם היהודי באירופה, אסיה ואפריקה, ואף סייע לנאצים בחמת רצח. לא השואה היא שהובילה להקמת מדינת ישראל! אדרבא - השואה הינה ההוכחה הניצחת לחשיבות הקמתו של בית לאומי ליהודים, שבו יוכלו בני עם זה, המדוכא עלי אדמות, להגן על חירותם ולחיות בני חורין על אדמת אבותיהם. אין צודק מצדקת הדרך של העם היהודי, ואין עם שזכותו לארצו ולריבונותו תקפים ושרירים מכוח הזכות, ומהזכות להגן בכוחו על חיי בני עמו.

61. זכותו של העם היהודי למדינה יהודית בארץ ישראל היא זכות שאיננה ניתנת לערעור, והיא ניתנה לעם היהודי מתוקף הסכמי חבר הלאומים, ומכוח הזכות הדתית, הזכות הלאומית וההיסטורית על ארץ ישראל ומכוח הזכויות האוניברסליות להגדרה עצמית.

62. בארץ ישראל נכרתה הברית בהר השם, ונכתב ספר הספרים – התנ"ך המאשר את הברית בין אלוהי ישראל לעמו, בארצו המובטחת ובמקום מקדשו בהר המוריה אשר בירושלים, עיר הקודש, משכן ארון הברית והיכל קודשי השם.

63. ירושלים לא הייתה מעולם בירתו של עם אחר, זולת העם היהודי לבדו, והריבונות המדינית לא תימסר לעולם לכל עם אחר בירושלים הקדושה.

64. העם היהודי לא וויתר, ולא יוותר לעולם על ריבונותו בירושלים בכלל והר ציון, הר המוריה, מקום בית המקדש – בפרט.

65. אין לאיש, ארגון, עם או ממשלה רשות וזכות לחלק ריבונות בירושלים או למסור חלקים ממנה לידי עם אחר, וכל כוונה לעשות כן, בין אם נעשתה בעבר או תיעשה בעתיד, בדרך של הצהרה, יוזמה, הסכם כללי או בנייר-כוונות בטלים ומבוטלים ועושיהם יהיו צפויים לעונשים הקבועים בחוק העונשין סעיף 97 ב – בגידה.

66. העם היהודי מכיר דה-פקטו בקיומם של מקומות קדושים לדת הנוצרית והמוסלמית בירושלים ובהר הבית, והסטטוס קוו הקיים יישמר בריבונות מלאה על מדינת ישראל, שהיא הנאמנה של עם ישראל לדורי דורות.

67. בעשר השנים שחלפו מאז נחתמו הסכמי אוסלו, הפקירו כל ממשלות ישראל בלא יוצא מהכלל, את השליטה בהר הבית לידי ארגונים של האיסלאם הקיצוני, וכתוצאה מכך נגרמו הרס ונזק בל ישוערו לערכים לאומים יהודיים ואנושיים כאחד, הן במתחם האגן הקדוש של ירושלים והן במפלסיו העלומים של הר הבית ובית המקדש. בתקופה זו נעקרו ערכים מקודשים שלא יסולאו בפז, ונחרבו ממצאים כלל אנושיים שהיו עשויים לתרום ולהעשיר את עולם המדע בידע שלא יסולא בפז על קורותיו של המקום נורא-קודש זה שנחרב בשנת 70 למניין אומות העולם.

68. התנהגותן חסרת האחריות של כל ממשלות ישראל בתקופה מאז נחתמו הסכמי אוסלו, ובה בוצע הרס שיטתי בהר הבית בידי האיסלאם, הוביל להפרת סטטוס קוו בין 800 שנים, ונבנו שלא כדין מסגדים חדשים, שיעדם להפוך את הר הבית למסגד גדול הסגור לעם היהודי. נייר עמדה זה קובע שהשחתת הקודשים בהר הבית חייבת להיפסק מיידית, ועל ישראל, כמדינת חוק , לגרום להפסקת ההרס, לאפשר חופש פולחן, ולאכוף על הווקף המוסלמי בהר הבית את חוק המקומות הקדושים וחוק הארכאולוגיה.

69. ממשלת ישראל חייבת לאפשר על פי מגילת העצמאות, חופש דת ופולחן בהר הבית, כולל תפילת יהודים בהר הבית בהתאם להיתרים ההלכתיים של גדולי תורה בישראל.

הסברה

70. יש לרכז הון מכל מקור התומך במטרות הציונות והיהדות בארץ ישראל ולהפעילו לטובת המאמץ לסיכול הטרנספר והנטישה. לא יעלה על הדעת, שאנשים מקרב ארגוני השמאל הקיצוני ישמשו כסוכנים זרים וכתועמלנים של האיחוד האירופי ושל גורמים עוינים פרו ערביים בארה"ב ואירופה, בעוד העם היהודי יעמוד מנגד בלא מעש, בעת נטישה וחורבן של הארץ בידי אנשי ממשלה מפוחדים וכושלים. יש להסביר לבעלי המאה והדעה שוויתור על הקרב ההסברתי בעידן בו התקשורת היא נשק מספר אחד במלחמות המאה ה- 21, פירושה תבוסה מובטחת במלחמה הגורלית ביותר לקיום מדינת ישראל – אף יותר ממלחמת השחרור הראשונה תש"ח – תש"ט. עם ישראל על מתנדביו קם בשעתו היפה והקשה בשלוש שנות המלחמה כדי להגן על עניי עמו כדי להצילם מחרפת רעב בעת שהממשלה הפקירה אלפים למר גורלם בלא עבודה ובלא פת לחם; כך ובדרך דומה יכול עם ישראל לגייס את ההון הדרוש לניהול מלחמת ההסברה, ולנהל ביעילותו בתקיפות מתקפת כנגד אמצעי התקשורת הממלכתיים העוינים ברדיו, בטלביזיה, בעיתונות הכתובה, באינטרנט, בשלטי הרחוב, בתיאטרון, בקרב סופרים ואומנים ונגד כל שונאי עמם ומורשתם באשר הם.

71. יש להפיץ במיליוני עותקים נייר עמדה זה ולפתח נחישות, זעם, והחלטיות בקרב רוב עם ישראל, שרק החל להבין כי המשטר הקיים של מפלגות העבודה , ליכוד, שינוי ומרץ בראשות אריאל שרון מובילים אותנו לדרך של תבוסה אל מול הטרור הפלשתיני, לליבוי האנטישמיות בעולם, ולסיכון מעמדם של בני העם היהודי בכל תפוצות העולם.

72. יש לשנן, בראש ובראשונה בישראל ובקרב אוהדי ישראל בעולם – והם לא מעטים כפי שהתקשורת העוינת מנסה להעלים – שישראל איננה כוח כובש בארץ ישראל, אלא כוח ריבון שזכויותיו הוכרו לפני יותר מ- 80 שנה על ידי חבר הלאומים בתום מלחמת העולם הראשונה. מאז ועד היום הסכמים אלה שהתבססו על הצהרת בלפור, הסכם סן רמו הסכם המנדט על ארץ ישראל וההסכם האנגלו-צרפתי – הם הבסיס המשפטי היחיד המתייחס לגבולות ארץ ישראל ולזכויותיו הלגיטימיות הבלעדיות של עם ישראל על ארץ ישראל. יש להציג את הסכם סן רמו חזור והצג ברחבי העולם, ולכל טיעון תעמולתי של "כיבוש" "וכובשים" יש לטעון במלוא הנחישות וצדקת הדרך שאנו משחררים בארצנו ונמצאים בה מכוח הזכות ההיסטורית והדתית בארץ המובטחת, ובזכות הכוח שאויבנו אילצונו להשתמש בה ככורח בל יגונה על פי משפט העמים.

פרק ב'

עקרונות למאבק נגד נטישה, טרנספר וטיהור אתני של יהודים

73. החלטות ממשלה, וכן, כל אישור חוקי אחר להקמת ישובים בארץ ישראל, הנם הליכים בלתי הפיכים בשל עדיפותו המוחלטת של העיקרון האנושי והמוסרי, שהענקת חיים איננה כוללת היתר לנטילתם בידי מי שהעניקם לאחר.

74. יישוב חוקי שהוקם כדין בחוק מדינת ישראל לא ייעקר אלא אם ממשלת ישראל, ומתוך נימוקים שאינם פוגעים בחוקי היסוד של מדינת ישראל בדבר כבוד האדם וחירותו, תפנה לרשות המחוקקת – הכנסת, תנמק בקשתה, ותבקש את אישורה ברוב מיוחס של 80 אחוזים לעשות כן.

75. יש לתבוע מהמחוקקים כי אם תתקבל בחקיקה הוראת חוק זו, או שהכנסת תחליט להפנות הוראת חוק זו לעם במשאל מיוחד לעניין זה, תראה החלטה זו כקבילה אם 80 אחוזים לפחות מהמשתתפים במשאל העם אישרו בקשה זו של ממשלת ישראל.

76. יש לתבוע מהמחוקקים שהצבעה בכנסת או משאל עם בעניין נטישה או פינוי ישובים בארץ ישראל דינם כדין הצבעת אמון בממשלה.

77. ממשלה שלא זכתה ברוב מיוחס להצעתה זו תהפוך אוטומטית למשלת מעבר, ובחירות חדשות יערכו בתוך 30 יום מהפלתה בכנסת או במשאל עם.

78. בכל מקרה אחר, הוראה לפינוי או נטישה של יישוב או שטח בריבונות מדינת ישראל

שלא במלחמה או בהיעדר כורח צבאי, היא הוראה בלתי חוקית בעליל שיש לסרב לה.

79. הוראה בלתי חוקית לנטישה, טרנספר וטיהור אתני של אוכלוסייה אזרחית שלווה שאיננה משתתפת בפעולות איבה, טרור או מעשי-מלחמה, בין אם למטרות פוליטיות

פנימיות או בינלאומיות, היא פשע נגד האנושות ומנוגדת לאמנת ג'נבה ולאמנות

בינלאומיות בדבר זכויות האדם.

80. יש לתבוע מהכנסת כי הצעות חוק או החלטות ממשלה המיועדות לבצע טרנספר או טיהור אתני של אוכלוסייה, דינן להתבטל ולהדחות על הסף בטרם הבאתן להצבעה, בהיותן מנוגדות לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, לאמנות הבינלאומיות, ולזכויות היסוד של העם היהודי בארצו, כמוצהר במגילת העצמאות.

81. והיה אם כוח מזוין, בין אם בהוראת הממשלה ובין אם על ידי גורמים בינלאומיים ואחרים, שהובאו בהסכמתה של ממשלת ישראל, יורה על נטישה של ישוב ואו שטחים בריבונות מדינת ישראל, שלא על פי החלטת רוב מיוחד בכנסת או במשאל עם - יש לסרב בכל דרך אפשרית לפקודת הטרנספר.

82. יש לנקוט בכל צעד אפשרי למניעת מעשי איבה מזוינים, פתיחה באש, מהומות, ופעולות מלחמתיות מכל סוג שהן. והיה אם הכוחות המיועדים לביצוע הטרנספר ימשיכו בביצוע פעולות גרוש ונטישה, תינתן להם אזהרה שלא להתקרב ולא לפעול. במקרה והכוחות ימשיכו בתנועתם, יש להזהירם על פי נהלים מוגדרים של הגנה עצמית.

83. רק במקרה אחרון, כשהכוחות העוינים ממשיכים בפעולתם לעקירה ונטישה, יש להתנגד להם בכל האמצעים החוקיים, כדי למנוע מהם לבצע את הטרנספר ולסכל אותו בכל דרך ראויה, ובמינימום הכוח הנדרש לשם כך.

84. מרגע תחילתן של הפעולות לביצוע טרנספר של ישובים בארץ ישראל, על כל אזרח מוטלת חובה אישית ואזרחית להשתתף במרי אזרחי בכל שטח משטחי מדינת ישראל, ולקרוא להתנגד לפעולות הללו, במינימום של האמצעים והכוח הדרושים כדי לסכל את מזימת הגרוש, העקירה והנטישה.

85. ניתוק דרכי תחבורה, כבישים, מעברים, גשרים מחלפים, הקמת מחסומים וכיוצא באלה, אשר יבוצעו באמצעות הזעקת אוכלוסייה אזרחית בהיקף של רבבות אנשים, נשים וילדי בית ספר עד גיל 12 הן פעולות חוקיות בנסיבות שבהם תנסה לפעול ממשלה ישראלית נגד אזרחיה.

86. הפעלה של מרי אזרחי בלתי אלים בשיטה זו תהייה חוקית אם וכאשר תורה הממשלה לכוחותיה לחדור לישוב או לשטח במגמה לעקרו או לנטשו. הצפת שטחים בבני אדם תעשה בהיקף של עשרות ק"מ מסביב לישוב או לאזורים המיועדים לנטישה או לעקירה.

87. מתנדבים שיגיעו אל ישוב כדי לסכל את טיהורו האתני כל עוד יפעלו ללא אלימות מחאתם תחשב לחוקית ויאסר לפנותם.

88. נגד אנשים שיפעלו מלוכדים ללא נשק חם או קר נגד פקודת הטרנספר או הנטישה יאסר על כוחות הממשלה להפעיל נגדם כוח.

89. בכל מקרה אחר ומדובר בכוח של מחבלים, כוחות בינלאומיים ו/או כוחות ערביים שיחדרו לשטח הננטש על ידי ממשלת ישראל, יש לפעול בכל האמצעים להגנה עצמית כנגד הכוח התוקף, כולל הפעלה של נשק בהתאם לעקרון של ההגנה העצמית.

90. במגע עם חיילים ושוטרים ישראליים יש לזכור שהם פועלים על פי פקודות, וחרף היותן פקודות בלתי חוקיות בעליל, אין להחריף את העימות עימם שלא לצורך. עם זאת, יש לשכנע את החיילים והשוטרים בדרכי נועם שלא לבצע פקודות אלה, או לבצע את הפקודה אך לא לבצע את המשימה, וניתן להשתמש בכל אמצעי הסברתי ובכל דרך שכנוע בלתי אלימה, שמעשה זה הוא פשע מלחמה ופשע נגד האנושות כאחד, ומבצעיו צפויים לעונשים הקבועים בחוק על פי התקדימים של משפטי נירנברג, משפט איכמן, משפט כפר קאסם ואחרים.

91. יש לזכור שממשלה היסטרית, מפוחדת והפועלת תחת לחץ בינלאומי עוין, תעדיף לממש את פקודת העקירה והנטישה תוך פעולה נגד אזרחיה היא, כל עוד תאמין שאזרחיה אלה אינם נחושים למנוע פעולות בלתי חוקיות אלה. שום ממשלה ישראלית לא תעמוד בהתנגדות עממית רחבה ומקיפה בה מעורבים רבבות אנשים בתאי שטח קטנים יחסית של ישובים ובשטחים אחרים. שום כוח לא יצליח לעקור ישוב באמצעים בלתי קטלניים בהן ממשלת ישראל טוענת שהיא תפעל למטרה זו.

92. אם אכן מתכוונת ממשלה ישראל לפעול לעקירת ישובים ולנטישת שטח באמצעים בלתי קטלניים, סיכוייה להצליח במשימה זו יהיו קטנים אם אוכלוסייה אזרחית בלתי אלימה בהיקפים גדולים מאוד בכל רחבי הארץ, תפעל נגד פעולות אלה במרי אזרחי בלתי אלים וללא שפיכות דמים וללא שימוש בנשק מכל סוג.

93. ניר עמדה זה קובע שיש להפעיל דרכי פעולה שונות במעגלים ארציים פנים וחוץ פרלמנטריים: יש להפעיל פעולות מחאה נרחבות ברחבי הארץ בצמתים, כבישים, מרכזים עירוניים וכפריים, תחנות אוטובוסים, מרכזי בידור, שווקים ובמיוחד הפעלת משמרות מחאה קולניות ליד תחנות שידור של רדיו וטלביזיה, עיתונות ותקשורת. על האופוזיציה בכנסת לפעול בכל הכוח הפרלמנטרי נגד הממשלה, לפעול בקרב אוהדי המחנה הלאומי בתוך חברי הכנסת, לפלג את סיעת הרוב בכנסת, לקבל תמיכתם בהצבעות אי אמון או לפחות, לתבוע מהן הימנעות או היעדרות מהמליאה. יש להטיל מצור על הכנסת באמצעים דמוקרטיים והשתמש בכל המוטיבים מהמורשת היהודית, והבינלאומית לכל מאפייניה, על מנת לגנות את פעולות הטרנספר של ממשלת ישראל ולסכל אותן.

94. והיה אם ייגרם כורח לנטוש יישוב או לעזוב שטח בשל הפעלת כוח אלים שיאלץ תושבים להיעקר מנחלתם, דין נטישת ישוב או שטח זה כדין שטח שננטש במלחמה, ויש לנקוט בו ובמתקניו בדרך של אדמה חרוכה, אותה יש להשאיר לאויב עד חזרתנו שנית אל השטח הזה . עם כל הכאב, הצער והיגון יש לעקור, להרוס ולשרוף כל בית, עץ ושדה, כביש ובניין ובלבד שלא ייתפס בידי האויב וישתמש בו נגדנו במלחמה המתמשכת. כפר דרום ברצועת עזה וקליה בבקעת הירדן ננטשו בקרבות מלחמת השחרור כנגד האויב המצרי והירדני הפולש, ואליהם שבנו ושיקמנו את ההרס והחורבן שלהם. כך גם קרה ליישוביי גוש עציון, ושכונות בירושלים, אליהם שבנו לאחר 19 שנים של חורבן והרס, ומתוכם בנינו מחדש את ארצנו.

95. נייר עמדה זה קובע שישי לנהל מלחמה חסרת פשרות באמצעים דמוקרטיים ובמרי אזרחי בלתי אלים נגד המנהיגות החלשה, הפחדנית, אובדת הדרך ונעדרת החזון של מדינת ישראל, זו שהובילה אותנו לתבוסה ולאסון כמותם לא חווה העם היהודי מאז שואת מלחמת העולם השנייה.

96. ניר עמדה זה קובע שקריאה לחיילים ומפקדים לסרב לפקודת העקירה, הנטישה והטרנספר היא פקודה מוסרית, חוקית וחובתם של לוחמי צה"ל באשר הם לסרב בכל תוקף להוראות ממשלתיות בלתי חוקיות אלה, שדגל שחור של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות מונפים מעליהן.