1933 שנים לאחר חורבן בית שני , 55 לאחר הכרזת העצמאות, מתכוונת ממשלה בישראל לנטוש שטחי מולדת בארץ ישראל המערבית, לגרש רבבות יהודים, לעוקרם מבתיהם, תוך זריעת חורבן והרס של נחלות ויישובים שנוסדו כדת וכדין במדינת ישראל. כוונה מוצהרת זו לטרנספר ולטיהור אתני של חבלי ארץ שלמים מיושביהם היהודיים, היא סכנה לקיום העם, לשלמות הארץ, ולהמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית המבוססת על מורשת התנ"ך, המקיימת חוק ומשפט, שוחרת צדק אנושי, ומכבדת ערכים של כבוד האדם וחירותו.

העם היהודי, למוד הסבל והרדיפות משנות גלותו הארוכות במדינות נכר עוינות, יודע שאין נתעב מגירוש בני אדם חפים מפשע מביתם בשל דתם ומוצאם. התירוץ של גירוש יהודים לשם השגת מטרות פוליטיות שמש במשך קרוב לאלפיים שנות אובדן חירות העם היהודי תירוץ לאפליה זדונית, עקירה, יישוב מחדש, שהובילו בסופם לרצח מתמשך של העם היהודי, לפרעות ולשואה שהתרחשה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

טרנספר וטיהור אתני, יהיו סיבותיהם אשר יהיו, מוגדרים בחוק הבינלאומי, כפשעים נגד האנושות, ומבצעיהם נושאים באחריות לפשעי מלחמה חמורים, גם אם הנם נעשים נגד בני עמם של מבצעי הפשעים הללו.

מראשית תקומתו של הישוב היהודי בארץ ישראל בעת החדשה, ועד לפרסום כוונות הנטישה והטרנספר של ממשלת ישראל כנגד בני עמה, לא יצאה הכרזה מסוכנת וגורלית ממנה לקיום העם, ריבונותו וחירותו על אדמת מולדתו. נייר עמדה זה בא להבהיר כי פעולות של "הינתקות, עקירה, גירוש, העתקה, פינוי, ונטישה" בכל הגדרה ולשון, הם מעשים בלתי חוקיים בעליל שדגל שחור משחור של פשעי מלחמה מונף עליהם; יתרה מזאת! לראשונה מאז תקומת מדינת ישראל, קמה ממשלה יהודית המפרה במפגיע את מגילת העצמאות של מדינת ישראל, ומתכחשת לשבועת האמונים עליה נשבעה לעמה במעמד הכנסת, הנשיא והרשות השופטת. ממשלה המתכוונת לבצע פשעים אלה היא ממשלה המפרה את מחויבותה הבלתי חוזרת להגנת העם, הארץ וחוקת המדינה, ועל כן קובע נייר עמדה זה שמכאן ואילך, בלא לשבור את כללי המשחק הדמוקרטי, ותוך שמירה על החוק והמשפט במדינת ישראל, יש לראות במעשה-הטרנספר של ממשלת ישראל פעולה בלתי חוקית בעליל שיש להתנגד לה בכל העוצמה האפשרית באמצעים של מרי אזרחי בלתי אלים.

אשר על כן, מטרת נייר עמדה זה לקבוע כללים, להגדיר עקרונות, ולתחום גבולות לפעולות של מרי אזרחי בלתי אלים, ובה בעת להמריץ לנחישות ולהחלטיות שמגמתן לסכל, בהווה ובעתיד, כוונות ופעולות של כל ממשלה בישראל לגרש מבתיהם ומיישוביהם אזרחים שומרי חוק ונאמנים, בלא הבדל דת, גזע, מין ולאום: יהודים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים על כלל עדותיהם בחבלי ארץ ישראל.

נייר זה קובע כי הנאמנות שנמסרה לידיה של האסיפה המחוקקת שהתכנסה מטעם העם היהודי בה' באייר תש"ח, ואושרה על ידה כיסוד להקמת מדינה לעם היהודי, היא מדינת ישראל - מחיבת כל ממשלה בישראל לקיימה כלשונה וכרוחה, כדי לשמור ולהגן על העם היהודי במדינתו, ולהבטיחה בגבולות שנקבעו מכוח ההסכמים הבינלאומיים הנוגעים לארץ ישראל, מחד גיסא, ומכוח ההישגים שמקורם במלחמות המגן של הישוב היהודי בארץ ישראל, מאידך גיסא.

נייר עמדה זו קובע כי ההסכמים שנחתמו בראשית המאה העשרים בין המעצמות המנצחות בתום מלחמת העולם הראשונה בדבר חלוקת גבולותיה של האימפריה העותומנית במזרח התיכון, הם ההסכמים היחידים הקובעים את זכויותיו החוקיות של העם יהודי על ארץ ישראל, כפי שאושרו על ידי המנדט של חבר הלאומים בועידת סן רמו 1920 ובהצהרת המנדט משנת 1922. נייר עמדה זה בא להדגיש, כפי שיפורט להלן, כי מתוקף ההסכמים הבינלאומיים של חבר הלאומים, והאומות המאוחדות לאחר מכן, זכותו הבלעדית של העם היהודי על מולדתו ההיסטורית על ארץ ישראל שרירה וקיימת ואיננה ניתנת להפקעה. הסכמים אלה אשררו באורח בלתי חוזר, שתוקם בארץ ישראל מדינה יהודית, שזכויותיה לריבונות טריטוריאלית נובעות מהכרתן של אומות העולם במורשת העתיקה של העם היהודי על ארץ ישראל, שבה ייסד העם היהודי את ירושלים עיר הנצח, שהקים על אדמתה אלפי ערים וכפרים, שרבים מהם נתקיימו בשמם המקורי בתקופת אובדן הריבונות הזמנית של עם ישראל על ארצו. זכות זו מקבלת משנה תוקף דתי ולאומי הנובעים מבריתו של עם עולם ואלוהי ישראל בספר התנ"ך, במולדת שהופקדה בידי העם היהודי למשמרת עולם.

פרק א'

זכויות העם היהודי על ארץ ישראל

לעם היהודי, מוקנות זכויות לאומיות בלתי ניתנות לערעור, שאינן ניתנות להפקעה, מסירה ונטישה לעם זר, בלתי אם לעם היהודי לדור ודור. בתוקף זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, הוצהרו במגילת העצמאות, ונחתמו בה' באייר תש"ח זכויות נצחיות אלה:
"בארץ ישראל קם העם היהודי , בה עוצבה דמותו הרוחני, הדתית והמדינית....לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו.... מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה... זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' נובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר יסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי. [1]

לפיכך, מתוקף אמנות יסוד בינלאומיות שהכירו בריבונותו של העם היהודי על ארצו - ההתיישבות ביהודה, שומרון וחבל עזה היא התיישבות חוקית, המבוססת על החוק הבינלאומי ועל הסכמי סן רמו, הצהרת והמנדט של חבר הלאומים מהשנים 1920 – 1922. הסכמים אלה שחילקו את המזרח התיכון למדינותיו, קבעו את הבית הלאומי לעם היהודי על פי העיקרון של זכויות ריבוניות שוות לכל עם ועם. זכויות וגבולות אלה של הבית הלאומי היהודי אינן ניתנות לשינוי ולערעור, והן מחייבות את ממשלת ישראל כפי שהן מחייבות את מדינות העולם בתוקף אמנת האו"ם שאשררה בלא שינוי ובלא ערעור את החלטות סן רמו והמנדט בהתאם להסכם הבריטי צרפתי משנת 1920 בדבר גבולות ארץ ישראל ושכנותיה.

החוק הבינלאומי ותקפות אמנות בינלאומיות

11. יהודה, שומרון וחבל עזה הם שטחים שניתנו לעם היהודי בועידה שנתנה למדינות ערב הגובלות עם ארץ ישראל, את הריבונות על השטחים שיש להם היום: ועידת סן-רמו של חבר הלאומים, ב-1920.

12. היות ועמנו לא היה אז מסוגל בתום מלחמת העולם הראשונה לקבל לידיו מדינה, היא נמסרה כפיקדון לידי האנגלים באמצעות המנדט שקיבלה לצורך זה האימפריה הבריטית. בסעיף 6 של ההחלטה מתאריך 24 לאפריל 1920, הוטלה על האימפריה הבריטית החובה לעודד וליישם התיישבות יהודית בכל שטח המנדט. מיותר לציין ששטח המנדט שכלל את כלל שטחי ארץ ישראל ממערב וממזרח לירדן. גם בעבר הירדן המזרחי היו היהודים יכולים להתיישב, אף כי לפי סעיף 25 מותר היה לאנגלים לדחות את ההתיישבות שם למועד יותר מאוחר – עובדה שנוצלה על ידם כדי לנשל את עמנו ממולדתו.

13. בשנת 1945, כאשר נוסד ארגון האומות המאוחדות – האו"ם - (שהחליף את חבר הלאומים), הוחלט שכל ההחלטות שנתקבלו קודם לכן לגבי המנדטים למיניהם, יישארו על כנן. (כמפורט בסעיף 80 בפרק 12 של אמנת האו"ם Charter of the United Nations ).

14. אי לכך, ההחלטה של חבר הלאומים אשר קבעה שעל האנגלים "לעודד וליישם התיישבות יהודית בכל שטח המנדט", נשארה על כנה על פי החלטת האו"ם. לפיכך מודגש בנייר עמדה זה, שהחלטות האו"ם ומועצת הביטחון בכלל זה, מבוססות או על הפרק ה-6 של אמנת האו"ם (המדבר על פתרונות של סכסוכים בין מדינות, בדרך של מו"מ ובדרכי שלום) או על הפרק ה-7 (המדבר על הפעלת כוח לפתרון סכסוכים). כל ההחלטות המבוססות על הפרק ה-6, הן בבחינת המלצות בלבד. מאידך, ההחלטות המבוססות על הפרק ה-7, (כגון ההחלטה שחייבה את עירק לצאת מכווית), מאפשרות למועצת הביטחון להפעיל כוח כדי ליישם את ההחלטה.

15. מאז נוסד האו"ם, ב-1945 כל ההחלטות בנושא ישראל-ערב, התבססו על הפרק ה-6, (כולל ההחלטה על החלוקה וההחלטות האחרות - כגון 242 ו-338). לכן, כל ההחלטות הנוגעות לסכסוך הישראלי-ערבי הן המלצות בלבד ואינן מחייבות אף צד!
יודגש לצורך הבהרה, כי דוד בן גוריון ערב החלטת עצרת האומות המאוחדות בכ"ט נובמבר 1947, הסכים להחלטת החלוקה. אילו הסכימו לכך גם הערבים, כי אז אפשר היה לומר שהחלטת ועידת סן רמו מתבטלת מאליה. ברם, לא רק שהערבים לא הסכימו לכך אלא ששבע מדינות ערביות תקפו אותנו (תוך כדי הפרה בוטה שלמגילת האו"מ והחלטותיו). בגמר המלחמה ההיא (מלחמת תש"ח), כבשו הערבים את שטחי יש"ע, שהיו מיועדים לעם היהודי על פי החלטה בינלאומית. לכן, אם אפשר להאשים מישהו ולקרוא לו "כובש" – הם הערבים ולא העם היהודי.

16. הירדנים כבשו את יהודה ושומרון, והמצרים כבשו את חבל עזה. במלחמת ששת הימים לא כבשנו אדמות הערבים אלא החזרנו לעצמנו את השטחים שהיו שייכים לנו מלכתחילה על פי דין ועל פי החלטה בינלאומית.

17. אי לכך, ההחלטה של ועידת סן רמו מ-1920 ואשר קבלה משנה תוקף באמנת האומות המאוחדות בעת הקמת הארגון הזה ב-1945, היא ההחלטה המחייבת היחידה על פי הפרשנות של המשפט הבינלאומי בנושא המוגדר שם כהחלטה אוכפת: Enforceable Decision

18. היות ובוועידת סן רמו, החליטו גם על מתן ריבונות למדינות אחרות כגון, מצרים, לבנון, סוריה ועירק ועל מסגרת הגבולות שלהן, אם מישהו יטען שיש לשנות את החלטת ועידת סן רמו לגבי גבולות מדינת ישראל היום, זכותנו לדרוש דיון מחודש גם על גבולות של כל המדינות שמסביבנו, על פי העיקרון שכל הגבולות נקבעו באותה ועידה. הדדיות זה המינימום שאנו יכולים לדרוש.

20. לפיכך, המצב שבו ערביי "פלשתינה" וארץ-ישראל טוענים לאותן זכויות משפטיות כמו העם היהודי, עומד בסתירה למצב האותנטי של המשפט הבינלאומי שהתהווה בהחלטת סן-רמו, בכתב המנדט ובאמנה הצרפתית-בריטית מ- 1920.

21. החלפת המשפט הבינלאומי האותנטי ב"כאילו" משפט בינלאומי תחליפי, המורכב מהחלטות בלתי-חוקיות של האו"ם, היא חלק מאיוולת כלל-עולמית המתרחשת מאז 1969, כאשר "העם הפלשתיני" זכה לראשונה להכרה בינלאומית.

22. אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 ותקנות האג משנת 1907, הן מסמכי משפט בינלאומי אמיתיים, אבל אין להן שום שייכות ישירה או רלוונטיוּת למעמדן המשפטי של יהודה, שומרון ועזה, שהם חלקים בלתי-נפרדים של הבית הלאומי היהודי ושל ארץ-ישראל, בריבונותה המלאה של מדינת ישראל.

23. מסמכים