| וביום אבל
וזיכרון זה למלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים, כולנו, לוחמים ובני משפחות החללים,
נכרע ברך ונבקש את סליחת הנופלים, ונתחייב כולנו בקריאה – בדם ואש ישראל קמה והיא
לא תיפול מחתימת ידו הבוגדת של ראש ממשלה יהודי! מאמר
מאת יוסי בלום הלוי ביום השנה השלושים ושש למלחמת ששת הימים, ושנתיים וחצי לנפילת
הר הבית בידי האויב מדוע הם משכיחים
את מלחמת ששת הימים?
צנחני
חטיבה 55 בכותל מלחמת ששת הימים הייתה המשכה הבלתי נמנע של מלחמת תש"ח, מלחמת
השחרור . 19 שנים הייתה מדינת ישראל מדינה שקיומה מוטל בספק, ישות שהאפיפיור סרב לכבד את נשיאה בביקורו בה, ובעזות
מצח נוצרית, לאחר שתיקתו בהסכמה לשואה, פנה אליו בתואר "מר יצחק בן צבי"
ולא בתואר "כבוד נשיא המדינה היהודית". המדינה הצעירה, שגבולותיה היו גבולות
שביתת-נשק בלתי מוכרים על ידי שכנותיה (וכאלה
נותרו גם היום כגבולות השקר של השמאל, המכנה אותם: "גבולות הקו הירוק",
וגבולות המוכרים כביכול, לדעתם, על ידי "העולם"), עמדה בה' באייר תשכ"ז בפני סכנה חמורה לא פחות מזו שעמדה בה
19 שנים קודם לכן. כל העולם "הנאור" פנה עורף לישראל עת קמה נגדה קואליציה
צבאית ערבית חסרת תקדים בעוצמתה. שר החוץ אבא אבן יצא לפגוש את נשיא ארה"ב,
לינדון ג'ונסון, והתחנן בפניו שיפרוץ את מיצרי טיראן, אותם חסם ימים אחדים קודם לכן
רודן מצרים, ג'מאל עבד-אל נאסר. ג'ונסון השיב לאבן, שהציב בפניו מכתב התחייבות של
הנשיא אייזנהאור מימי מבצע סיני, 11 שנים קודם לכן, שבו התחייבה ארה"ב לפרוץ
את מיצרי טיראן אם תחסום אותם מצרים בשנית. תשובת הנשיא של המעצמה הגדולה בעולם הייתה:
"איננו מוצאים את העותק מהמכתב המקורי שלנו". רצה הנשיא לומר לשר החוץ
הישראלי: "בידיך מכתב חסר ערך, ואנו לא מכירים בו, אפילו חתם עליו, אולי, נשיא
אמריקני". ישראל נותרה בודדה. כוח האו"ם ברצועת עזה ובסיני החליף דגל ועבר
לצד המצרי, כדי להלחם עמו נגד ישראל. בחמישה ביוני 1967, כשכלו כל הקיצין, יצאה ישראל
למלחמה על חייה. בתוך 2 שעות הושמדו
כל חילות האוויר הערביים ולאחר ששה ימים הובסו צבאות התוקפנות המצריים, סוריים, ירדניים
וכוחות עזר נוספים. עם ישראל עמד מול הר הבית, 1894 שנים לאחר חורבן הבית השני בידי
הרומאים. כך חזרנו את בורות המים, אל כיכר השוק בעיר העתיקה, אל חברון, קבר רחל,
בית אל, קצרין וגמלא שבגולן.
מסגד כיפת הסלע אל הר סיני ונתיבי הנדודים של אבותינו בדרכם ממצרים אל הור ההר שבעבר
הירדן המזרחי. אמת, שכרון הניצחון עיוור את עיננו ולא ידענו מה לעשות בשעה הגדולה
ובכובד המשא ההיסטורי שהעמסנו על כתפינו. לא חלפו ימים והאויב התעשת, ועמו ארגון
המרצחים של ערפאת וכנופיות הטרור הערבי התומכות בו. עם האויב קמו אנשים מבני עמנו,
מקצת אנשי שמאל אויבי-העם, ואלה חרתו על דגלם שנאת עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל
ומורשת ישראל. בתהליך איטי וממושך שחקו את כושר העמידה של העם, שתפו פעולה עם האויב,
עודדו אותו והובילו עם שלם לאמונה שקרית במה שהם מכנים "השלום". "השלום"
של שונאי ישראל, מאורי אבנרי ועד שולמית אלוני, מביילין ועד פרס, הוביל את ישראל
בסיוע חוגים של אנשי תקשורת ומדיה, תיאטרון וספרות, אומנות ושירה, פוליטיקאים ואנשי
ממשל - לניוון רוחני, לריקבון מוסרי, להשחתה ולשנאת ציונות, יהדות, אהבת ישראל וכל
דבר הקשור בעוצמה הצבאית ובגאווה הלאומית, שהם יסוד מסד וכלי להגנת עם ישראל החלש
ומהבודד מיתר העמים. אנשי השמאל בזו למצעדי צה"ל, וראו בניצחונות "מלחמת
כיבוש" ובשטחי המולדת ששוחררו כדין, ועל פי המשפט הבינלאומי – "שטחים כבושים".
לאחר מלחמת יום הכיפורים אף הצליחו שונאים אלה לבטל כליל את מצעדי צה"ל,
שהיו מקור לשמחה, גאווה וכבוד אין קץ. מלחמת ששת הימים, שבכל עם נאור וחפץ חיים,
הייתה הופכת לאתוס, ולמקור גאווה וכבוד לאומיים לעולמי עד, הושתקה במתכוון, ומייד
לאחר תום הניצחון הגדול שלאחר תקומת הבית השלישי. כך זוכרים אנו את יום ירושלים כתחליף,
העומד בפני עצמו, ליום הזיכרון של מלחמת תשכ"ז. לוחמי תשכ"ז, הגיבורים
והאמיצים, אלה שהסתערו בגופם ובעוז רוחם על שערי עזה ופיתחת רפיח, הג'יראדי, ודרבשייה
שברמת הגולן, סמטת המוות בעיר המזרחית, גשר הקידרון שלמרגלות שער האריות הושכחו על
ידי זדים מבני עמנו. לוחמי חיל האוויר וחיל הים, ההנדסה הקרבית והצנחנים, גולני,
שיריון ושאר היחידות – כולם הושכחו במזיד על ידי אותה כת אטומה ומרושעת ששמה לה למטרה להפוך
את עם ישראל לקהילה רדופת "שלום" משפיל, הנתונה לחסדי טרור ועריצות ערבית.
וכך, לאחר אותה מלחמה רואות עיננו להיכן הוליכה אותנו אותה הכת השמאלנית, הפוסט ציונית
והאנטי יהודית מקרב בני עמנו. אל חבורה זו הצטרף לאחרונה מי שהיה לוחם ומפקד, מנהיג פוליטי
ושר ביטחון – אריאל שרון - ראש הממשלה הישראלי. ובשבוע הזיכרון למלחמת ששת הימים
– מלחמה אליה יצא העם בלית ברירה ולאחר שכלו כל הקיצין – קם האיש הזה, ומכריז כי
"די לכיבוש",
"לא נישאר בבית לחם",
עיר הולדתו של דוד המלך ולא
בבית אל, שילה ושכם, ערש האומה. ובין
יתר התחייבויותיו לנשיא זר, אריק שרון גם התחייב למסור את ירושלים למחבלים! זאת האמת
ואין בילתה – אריק שרון מוסר את ירושלים לאויב! מפקד ה- 101, מח"ט חטיבת הצנחנים, מי שהביס את הצבא המצרי באום
כתף, מי שהדביר את הטרור בעזה, ושלח
אלפי לוחמים לניצחון על הצבא המצרי במלחמת יום הכיפורים, ומי ששלח את לוחמי צה"ל
למלחמה הצודקת מכולן נגד המחבלים בלבנון - עומד היום לאחר מאורעות שטופי דם של מלחמת
אוסלו, ולאחר רצח של 1100 אזרחי ישראל ופציעת רבבות בידי כנופיית ערפאת – להיכנע
לה! בניגוד להבטחותיו, שרק על פיהן
ניתן לו המנדט מידי העם, בגד אריאל שרון בייעודו, כראש ממשלה ציוני ויהודי, ובייחודו,
כמי שיש לו מוניטין בהכרעת האויב ובחתירה לניצחון. שרון הפר התחייבותו כי יביא שלום
של ביטחון לעם ישראל, ועתה הוא מביא עלינו עוד מלחמה ואי-ביטחון במסווה של תוכנית
לבניית מדינת טרור בלב הארץ, להרס הישובים שנבנו לאחר מלחמת ששת הימים ולסכנת חורבן
ואף למלחמת אחים. כך, 36 שנים
לאחר מלחמת ששת הימים ו- 55 שנים לתקומת ישראל מעמיד אריאל שרון בסכנה את הבית השלישי
כשהוא מחלל בהחלטת הממשלה את התאריך העברי לשחרור ירושלים, והוא עתיד ביום השנה הלועזי
למלחמה זו לפגוש את אדונו נשיא המעצמה
הזרה ולהגיש כתב כניעה לראש ממשלה פלשתיני, טרוריסט ומכחיש שואה. וביום אבל וזיכרון זה למלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים, כולנו, לוחמים
ובני משפחות החללים, נכרע ברך ונבקש את סליחת הנופלים, ונתחייב כולנו בקריאה – בדם
ואש ישראל קמה והיא לא תיפול מחתימת ידו הבוגדת של ראש ממשלה יהודי!
נזכור את אחינו הנופלים נזכור את
אחינו גיבורי התהילה, לוחמי מלחמת ששת הימים, מלחמת הגאולה, מלחמתם של משחררי ירושלים,
יהודה, שומרון, עזה הגולן ומדבר סיני. ינון זכר הנופלים לעד בליבותינו, ויהיה קורבנם
צרור בלבנו לעולמי עולמים. |
