לעצור את ביילין

מאת המשפטן, דר' חיים משגב

לא יעלה על דעתם של האמריקנים להתיר לפוליטיקאים מן הסוג הבייליני המאוס, להסתובב בעולם במימון של אינטרסים זרים ולהטיף נגד מדינתם, במעין להט חולני. גם לפלורליזם יש גבולות...

צריך ללמוד מארה"ב , הדמוקרטיה הגדולה הזאת, שבמשך שנים שימשה לכל העולם הנאור מודל לחיקוי, מתכנסת עתה בתוך עצמה מצמצמת מקצת מזכויות האזרח – ובעיקר מפגינה חזית מדינית אחידה. מסכי הטלוויזיה בארה"ב אינם מציגים בכל ערב קבוצות של פוליטיקאים, עילגי לשון ונבובי מחשבה, כשהם מתערטלים בלי בושה מכל אמירה פטריוטית, תוך העווית פנים מיוסרת, או המטיפים בטון מתנשא, עם מבט מרוחק בעיניהם, על הצורך להיות מוסריים, חכמים, צודקים ומה לא – במלחמת המגן שעמם ומדינתם מנהלים. גם לא יעלה על דעתם של האמריקנים, או של האירופים, להתיר לפוליטיקאים מן הסוג הבייליני המאוס להסתובב ברחבי העולם ולהטיף נגד ממשלתה של מדינתם, במעין להט חולני, ולהכריז שמנהיגיהם אינם פשרנים די הצורך לטעמם. גם לפלורליזם יש גבולות, יודעים בכל רחבי העולם המערבי, ואף אחד לא היה מתיר לחתרנים כמו יוסי ביילין לעשות נפשות, במימון של אינטרסנטים זרים, למען עמדות האויב. חופש ביטוי הוא זכות שאיננה בלתי מוגבלת – ולאחר מלחמת העולם השנייה, למשל, הועמדו לדין באירופה לא מעט פוליטיקאים ועיתונאים בגין אמירות, אפילו לא מעשים, שהיה בהן כדי לסייע לאויב. רק העם היהודי, שתמיד סבל ממשיחי שקר מבית יותר מאשר אויבים מבחוץ), שכל קיומו, במיוחד בימים אלה, תלוי על חוט השערה, לעולם חושש מפני מה שיגידו הגויים. (קרא במאמר נפרד על רבי דיוויד גולדברג וחבר הפרלמנט האנגלי ג'רלד קאופמן הפועלים כאויבים של העם היהודי). לא טובת היהודים עומדת לנגד עיני המטיפים בשער, נביאי הרמייה להכעיס, אלא היראה מחמת הפריץ. ייתכן שבימים רחוקים, כאשר יגור זאב עם כבש, יוכלו גם היהודים להתיר לעצמם פלורליזם מן הסוג שעתה משתולל בחוצותינו – אבל לא בימים אלה. מגעים אסורים מן הסוג שמקיים יוסי ביילין, מי שניסה, לא אחת לעשות בנכסיו של העם היהודי כבתוך שלו, צריך להפסיק, ואם מוכרחים אז גם בחוק, בעת מלחמה יש להתגונן. האמריקנים לא מתביישים לקרוא לחוק המגביל זכויות אזרח בשם "חוק הפטריוט". לא את יאסר ערפאת צריך לקרקע לביתו אלא את החוליגן הפוליטי הזה, שכן הנזקים שהוא עושה לנו, בגיחותיו התכופות לחו"ל במימון מוסדות עלומים התומכים במהלכים העלולים לפגוע יום אחד בכל אחד מאתנו, גדולים פי כמה מכל מה שדוברי הרשות הפלשתינית ביחד יכולים לעולל לנו. ואין זה עניין של מה בכך. הרי את שבריו המדיניים חווים כולנו על בשרנו יום יום. הוא זה שרקח את התבשיל המבחיל באוסלו מאחורי גבם של יצחק רבין ושמעון פרס. והוא בישל את הסכם "ביילין אבו-מאזן" בשלהי ממשלת רבין-פרס בשנים 95-96, מהלך שלימד את הערבים-הפלשתינאים, לראשונה, שהיהודים מוכנים להתפשר על הכל, גם על ירושלים וגם על מה שנקרא "זכות השיבה" – ועל מה לא.

הוא היה זה שהניח "אקדח" על שולחנו של אהוד ברק ואילץ אותו לנסוע לטאבה, לאחר הפיאסקו האומלל בקפ-דיוויד, כשהערבים-הפלשתינאים כבר ירו לכל עבר וכבר החלו קוטלים בנוסעים בכבישי יהודה ושומרון ללא רחם, כדי להמשיך ולוותר. הוא היה זה שהסכים לשובם של מאות אלפי פליטים אל תוך תחומי מדינת ישראל בשלהי כהונתו הכושלת של אהוד ברק, ללא רשות וללא סמכות, שבועות רבים לאחר שזה התפטר, כשעל השערים כבר התדפקו הבחירות לראשות הממשלה. אינני בטוח שבמשרד ראש הממשלה או במשרד החוץ יודעים עד כמה גדולים הנזקים שהוא גורם לעם ישראל. אין שום קדוש בעיניו. תאוותו להגיע "לשלום" בכל מחיר היא פשוט חולנית. האובססיביות שלו איננה יודעת מנוח. היא בוודאי עוד יכולה להיט על כולנו אסון בלתי הפיך. וכבר ראינו למה הוא מסוגל. מאות היהודים ששלמו בחייהם והאלפים שנשארו נכים לכל ימי חייהם, הם מפירות מעלליו הנפשעים, אין אף אדם אחד שאחראי יותר ממנו לאסון הנורא שהתרגש עלינו בגלל המהלך הזה. הטיפשות ליוותה אותו מן ההתחלה. האמונה שהפלשתינאים באמת מוכנים לוותר על משהו מן החלום הגדול שלהם, הייתה תמיד רק משאלת לב ביילינית שאין מאחוריה דבר. אסור לתת לכך להימשך. בנפשנו הדבר. יוסי ביילין כבר מזמן איננו הפודל של אף אחד. הוא זאב ערבות מוכה וחבול. נשיכתו הבאה עלולה להיות קטלנית מתמיד.

המאמר פורסם בעיתון מקור ראשון, 9 נובמבר 2001